נכתב ע"י לביא
"ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה – פסוק זה בעל מסר אוניברסלי כי הוא מדבר על האדם באשר הוא, לא רק על ישראל. דברי חז"ל אלו מוכרים וידועים. אך בהקדמת הכותב בספר עין יעקב מביא מעין המשך למדרש זה אשר מקורו נעלם וזה נוסחו: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר – שמע ישראל ה' אלוקים ה' אחד. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר – את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי!"
לכאורה דבריו של בן פזי תמוהים. פסוקים כמו "שמע ישראל" או "ואהבת לרעך כמוך" אפשר להבין מדוע הם יסודות התורה, אך הפסוק המדבר על החובה השגרתית של קורבן התמיד "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת השני בין הערביים" מה היא חשיבותו הגדולה? כיצד ניתן להשוותו לשמע ישראל או לואהבת לרעך כמוך?
נראה ששמעון בן פזי בא ללמדנו שהאדם נבחן לא בשעות הגדולות של קבלת עול מלכות שמיים או של מעשה טוב מפעם לפעם. מבחנו של האדם הוא דווקא בשגרה, ביכולת לקחת את האידאלים הגדולים ולהטמיע אותם בימי השגרה האפורים.
מנחם חברנו היקר, אתה היית אדם גדול גם בשעות הקטנות! לקום מדי בוקר שנים ארוכות לפני 5:00 בבוקר על מנת לפתוח את היום בלימוד גמרא, או לקום בשעה זו באותה התמדה וחריצות לחליבת בוקר – זה בבחינת "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת השני בין הערביים".
מנחם, אתה גילמת בעיניי את "הקיבוצניק הדתי האידאלי", של איש תורה ועבודה עם דגש חזק על... שניהם! על התורה ועל העבודה!
בעבודה, השקעת את כל כולך בנתינה למשק, לחברה ולעם ישראל. מילאת תפקידים מרכזיים כמרכז משק בית רימון, כפעיל בתנועת הקבוץ הדתי במחלקת משימות ועוד. ועם כל זה, מעולם לא זלזלת גם בעבודה שגרתית. אחרי מילוי תפקידים אלו, חזרת לעבוד ברפת, כפועל ייצור בנגריה, וגם כעובד במכבסה. שום עבודה לא היתה נחותה בעינייך. ערכים של הקבוץ הדתי זרמו באופן טבעי בעורקיך. המשכת לעשות תורנות ברפת שנים לא מעטות אחרי גיל 70, האמנת בכל מאודך בעבודה עברית וממש לא אהבת את האילוץ שנכפה עלינו לחלוב בשבת על ידי נכרי. ראית בחיי הקבוץ את הדרך האידאלית לחיי תורה ועבודה.
באותה מידה ממש היית מחויב לתורה ולתפילה. הקפדת כל חייך על תפילה במניין, גם בימי חולייך המשכת לקבוע עיתים לתורה, היית איש של בית כנסת ובית מדרש. כולנו זוכרים בגעגוע את תפילותיך כשליח ציבור נהדר בימים הנוראים. ניגוני מודז'יץ האהובים עליך הפכו להיות נכסי צאן ברזל של קהילתנו בלביא בימים הנוראים. איך אפשר בלי "היום תאמצנו" או "ועל כולם אלוה סליחות" של שנקר שלימדת אותנו?
היתה בך דתיות עמוקה אך בלי כל המניירות החיצוניות. אהבת את החיים, אהבת לטייל בעולם, היית מושרש עמוקות בתורה ובאותה שעה גם היית איש העולם הגדול. היתה בך תחושת שליחות בנתינה לזולת וקירוב רחוקים. לימדת עשרות ילדים לבר מצווה, ילדים משלנו, ולא מעט ילדים מבתים לא דתיים, וכל זאת עשית בפשטות ובטבעיות האופייניות לך בלי להחזיק טובה לעצמך.
אחרי הכל, ואולי לפני הכל, הקמת עם טליה, תיבדל לחיים ארוכים, משפחה מקסימה הממשיכה לתת את פירותיך הטובים והיפים.
טליה, ראומה, עמרי, אחיה, עמשא, אמוץ וחמוטל, היה לכם איש אבא מיוחד במינו שהטביע בכל אחד מכם חותם נפלא, המזמין אתכם להמשיך וללכת בדרכו.
מנחם יקר, תחסר לי ולכולנו מאד.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
הרב יהודה גלעד