לוטה ריין ז"ל

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,

הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.

אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת

כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

(נתן אלתרמן)

 

סיפור חייך סבתא, מתחיל אי שם בגרמניה, במנהיים. ילדה בת אחת עשרה וחצי נפרדת מאמא ואבא וסבתא ואח

ויוצאת למסע.

מסע שהיום נגמר.

 

ב 95.5 שנותייך, הספקת כל כך הרבה. מלחמה. פרידות. מחבואים ומסעות חיים.

עברת בדרך יבשות, ימים, עמקים והרים גבוהים. כל כך גבוהים.

את ואחיך, דוד ארנסט, מצאתם אחד את השניה אחרי המלחמה, וידעתם גם במרחק של יבשות להעביר אלינו את תחושת הקרבה והיוקר שיש בין אחים.

דיברת כמה שפות, תמיד חשבתי כמה את חכמה ויודעת.

בבית שלכם, אני זוכרת תיבה עם גלויות מכל העולם. ומשחקים. עוד השנה, בחנוכה שיקנו רמיקוב ועדיין היה אפשר לראות את זיק הניצחון בעינייך.

איזה ידיים טובות היו לך: תופרת. סורגת. דייקנית, סבלנית ומסורה למלאכת יד. מדייקת בפרטים הקטנים וגם בתפרים שמאחורה...

כל בוקר היית נוסעת על האופניים למתפרה, שנעלמה מהנוף וביחד איתה כמעט כל חברייך מאותה תקופה.

מהחלון של המתפרה יכולנו לשמוע את המכונת תפירה עובדת. בדייקנות. בשקדנות.

וכשבאנו למדידות כדי שתתפרי לנו שמלה, יכולנו לבחור בד, וגזרה, ולהפליג עם הדמיון והחלומות עד שהסיכה שלך, היתה דוקרת ומכאיבה.

לא אהבת שיצאנו עם שיער רטוב מהבית, ותמיד דאגת להעיר לנו על כך.

 

היינו פה חמולה בעין הנצי"ב. חמולת ריין. ואיזה גאווה להשתייך אליה. עם שריקה מיוחדת לנו, עם מקום קבוע בחדר האכול בימות החול ובמקום אחר בשבתות ושולחן מלא מקצה לקצה. גדלנו בביטחון ובידיע שיש לנו גב של משפחה גדולה, חמה אוהבת.

בשמחות, בהופעות, בתורנויות שטיפת כלים במוצ"ש, ברפת, ובימי העצמאות האדירים שלנו.

עם השנים התמעטנו פה בקיבוץ

וגם נפרדנו בעצב מסבא סמי.

ואת שמרת על זקיפות קומתך ובחרת להמשיך לחיות.

ארבעת בנותייך (ארבעתנו) היו איתך ולצידך ולא עזבו אותך עד נשימתך האחרונה אתמול.

בשנותייך האחרונות למדנו על כיבוד הורים ועל זקנה מאמא ואבא שלנו, ושכנות טובה, בשכונת הוותיקים.

 

Dear Emely, אמילי היקרה.

תודה רבה מכל המשפחה על מה שהיית בשביל סבתא שלנו,

ועל הטיפול המסור והאוהב שנתת לה.

את חלק ממשפחתנו.

 

רצינו להגיד לך תודה, סבתא,

זכיתי לגדול לידך, ושתהיה לי סבתא עד היום. זכית את, בשיבה טובה, מכובדת, מפליגה בימים – ספינת חייך.

תודה על נוכחותך בחיינו

תודה על המשפחה. על החמולה שהקמת עם סבא כנגד כל הסיכויים והמאורעות. תודה על הקשרים, על הצחוק, על הדקירות הקטנות

ועל האהבה.

 

תודה על כל מה שהיית לכל אחד ואחת מאיתנו, נכדייך,

תודה על הסבתא רבה שהיית לכל נינייך,

מגיל 11.5 לבד בעולם, והיום, תראי מה השארת מאחורייך.

תמסרי מכולנו דרישת שלום וחמה לסבא סמי.

 

אני רוצה לסיים בבית האחרון בשיר שכתבה מוריה,

ושרנו לכבודך יחד, כל הנכדים, ביום הולדת 80.

 

אני והסבתא

ישבנו בצוותא

על דשא גדול בחצר.

עץ שגבה

ונר שכבה

הינו כאן פעם יותר.

ספרי לי

גלי לי

אמרי אם אפשר

איך זה מרגיש למי שנשאר

וחבקיני היטב סבתי

שאדע שכל זה

אמיתי

נכדתך, עדי