נכתב ע"י טירת צבי
כל אישה מביאה איתה את לחן משפחתה אל המקום שבו היא גרה ושולחת שורשים ושלוחות. דינה משכה אחריה חוט של חסד ורחמים, והמשיכה לטוות אותו כל חייה. חוט של עין טובה, של הכנסת אורחים ומאור פנים ושל התייחסות עדינה וחומלת לכל זקן שהיה זקוק לעזרה.
דינה נולדה בקריית שמואל להדסה ושמואל פרייוולד. קרובי משפחתם נרצחו על ידי הגרמנים, אולם בבית לא דיברו על העבר. ההורים השתדלו להעניק שמחה לילדיהם, ולחוות אתם את נס החיים במדינה יהודית.
דינה, שירשה מאביה את הכישרון לשפות, שלטה בכל מכמני היידיש ועסקה בתרגום. היא נשאה אִתה את ביתה - השפה, המאכלים: קוגל איטריות, וגולת הכותרת הרינג, שטועמיו נשבעו בנקיטת חפץ, שאין דומה לו.
לטירת צבי הגיעה עם חבריה מבני עקיבא, גרעין יחדיו. כאן פגשה את אלוף נעוריה עמנואל, ויחד הקימו את ביתם בקיבוץ.
שישה ילדים נולדו לדינה ועמנואל: שארה, רונן, צופייה, נועם, עידן ותחייה. דינה הייתה אם מסורה ומשקיעה כל חייה. גם כשהתבגרו והיה צורך בעזרה, בתמיכה, בליטוף ובטיפול, היא הייתה מופיעה כמלאך מושיע ומתייצבת לימינם.
לאחר הנישואין השתלבה בעבודת המטבח, לצד המבשלות הוותיקות, וכשהייתה כבר אם לחמישה, נשלחה להשתלמות ארוכה בבית לוינשטיין, וחזרה כאחות פריפריה. דינה התנדבה ב'חברה קדישא' וידעה להעניק לאבלים תחושה של שותפות בעצב ובכאב. היא הייתה שותפה מלאה לעמנואל בתפקידיו בבית הכנסת, דאגה להיכל, לבעלי התפילה, לעליות. מפעם לפעם היה עמנואל משגר מבט אוהב לדינה, ומצפה לאישור על מהלכיו. כשהבחינה שיש לתת עלייה למישהו והדבר נשמט מעיניו, הייתה רומזת לו ומעמידה אותו על הנדרש.
כפי שהייתה צנועה בחייה, כך הייתה דינה צנועה בפטירתה. בחטף לקח אותה א־לוהים אל כיסא כבודו. עוד באותו בוקר סעדה עם עמנואל את ארוחת הבוקר, ורק אז התפנתה לנוח. דינה ידעה היטב מה צפוי לה, ונשאה את כאבה בשתיקה.
נוחי בשלום על משכבך דינה. אנחנו זוכרים אותך כסמל של אמונה, גמילות חסדים, וצניעות.
נילי בן ארי