אמא.
אני מביט על האנשים הרבים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון ומתרגש.
ראי, כולם נקבצו ובאו לך.
שני שמות היו לך. השם סוניה , שרשום בתעודת הזהות שלך, והשם שרה, "שהעניק" לך פקיד הסוכנות כשעלית לארץ. סוניה הוא לא שם ישראלי, כך הוא טען, ובאחת, מחק את השם שהעניקו לך הוריך.
כל ימייך התגעגעת לשם סוניה, ולא סלחת.
נולדת בריגה שבלטביה, בשנת 1930 .כשהיית ילדה קטנה, עלית עם הוריך לפלסטינה. לארץ ישראל.
את תל אביב הקטנה, והבית ברחוב שלמה המלך, לא שכחת מעולם.
אלבום התמונות המרהיב , שעל הכנתו טרחת ימים רבים, משקף את מראות העיר הלבנה,
ואת ימי התום שעברו ואינם.
את ימי מלחמת העולם השניה, עברת בשוויץ, לשם נסעת עם משפחתך.
לאחר המלחמה חזרתם למילוז, באלזס שבצרפת, שם השלמת את חוק לימודיך,
ולאחר מכן המשכת בלימודים גבוהים.
פעילותך המבורכת ב"צופים היהודיים", שם טיפלת בילדים ששרדו את זוועות השואה,
גרמו לזירוז החלטתך לעלות לארץ.
בניר עציון פגשת את אבא, ושם התחתנתם.
זוג צעיר ובודד הייתם.
אבא, משפחתו נספתה באירופה, במלחמה הארורה ההיא.
מ"שם", נשארו רק הוא ואחיו אהרון.
ואת אמא, בת יחידה להוריך.
למשואות יצחק הגעתם מניר עציון, כשרחל ברחמך, היות ורציתם חיי משפחה במושב שיתופי.
שנים רבות עבדת בהנהלת חשבונות, מקצוע אותו למדת בצרפת.
המחשב עדיין לא הומצא אז. כל החישובים התבצעו עם מכונת חישוב קטנה.
אני זוכר את הסיפוק והגאווה שלך כשהעבודה התנהלה בטוב, וכשהצלחת לפתור תעלומה של אי התאמה בחשבונות.
תחביבים רבים היו לך. נגינה באקורדיאון, קריאת ספרים, רקמה, ועוד.
אך התחביב האהוב עליך ביותר היה הסריגה.
בתחום זה, היית ממש אומנית.
לכל בני המשפחה סרגת סוודרים ואפודות. אפילו לא היינו צריכים לבקש.
תמיד התהלכנו בידיעה הבלתי ניתנת לערעור, שלנו יש את הסודרים היפים ביותר בעולם.
כל תינוק שנולד, זכה לקבל בגדים וצעצועים סרוגים, מעשי ידיך.
הגרביים שהפלאת לסרוג, חיממו את רגליהם ואת ליבם של רבים רבים מהתינוקות של משואות יצחק ותפוצותיה.
ביום שבו רעדו ידיך. ביום בו היית עסוקה בפרימה יותר מאשר בסריגה, הבנו שמשהו לא טוב קורה.
כאן נולדתי אני, וכאן נולדו גם רחל, יעל ועפרה.
ילדות קסומה הענקתם לנו את ואבא. וזוהי ההזדמנות לומר לך אמא – תודה.
תודה על בית חם ואוהב.
תודה על ילדות מפנקת וחובקת.
זיכרונות ילדות מציפים אותי. ריחות וטעמים של בית ההורים.
טעם המרק עם הקניידעלך, שאין שני לו בעולם. טעם הגפילטע פיש, וטעם עוגת התפוחים.
אני נזכר בעץ הרימון שענפיו הציצו אל חלוני.
אני נזכר בטיולי השבת לבוסתן, לעיבדיס, ולמערת העטלפים שבזמורות.
אני נזכר בתנור הנפט, שהסריח הרבה וחימם מעט.
אני נזכר בגעגוע בבית ילדותי. בית עם משפחה קטנה, כמעט ללא קרובים.
בשעה אחת בצהרים, בשעת המדור לחיפוש קרובים, היה בבית שקט, הס.
תמיד היו מתח ותקווה, שאולי, אולי בכל זאת מישהו חזר "משם"...
היום, כמבוגרים, אנחנו מכירים ומוקירים את העובדה, שלמרות שאבא היה אוד מוצל מאש המלחמה הנוראה ההיא,
וגם את, אמא, סבלת מטלטלות לא קלות ומנדודים רבים, מעולם לא נתתם לנו לחוש בצער ובקושי שהיו מנת חלקכם.
הדגש בחיים היה על העתיד. מעולם לא הכבדתם בסיפורי העבר.
החוסן שלכם האציל על הבית. ולכן, גדלנו כדור שני שפוי.
תודה על ערכים של תורה ושל עבודה, שהיו כל כך נטועים ומושרשים.
ותודה על אכפתיות ודאגה.
על סיוע בלתי נלאה בהכנת שיעורי בית. מעולם לא התייאשת.
גם כשבאמת התקשינו בהבנת הבעיות בחשבון ומתמטיקה, ישבת והסברת לנו שוב ושוב, עד שהפנמנו את החוקים והכללים.
הטיפול בסבתא ויולט שבצרפת, היוו לנו דוגמא לכיבוד הורים מופתי, חוצה יבשות וימים.
מילוז שבצרפת, הפכה לחלק מנוף ילדותנו. בבית הקברות במילוז, טמונים כל יקיריך.
הבית שהקמתם, אבא ואת, כאן במשואות, מהווה את לב המשפחה.
קשות היו שנותיך האחרונות. המחלה שינתה אותך, והפכה אותך לתלותית וסיעודית.
השתדלנו כמיטב יכולתנו להעניק לך את המיטב הראוי לך.
בטי יקרה. הגעת אלינו לאחר סיום עבודתה של סבטלנה.
בשקט, בהקפדה, ובהתמדה, לימדת אותנו סבלנות וחסד מהם. אנו מחבקים אותך, ומודים לך על שאפשרת לאמא לחיות בכבוד, גם בימים ובלילות קשים. הדאגה לאמא, המסירות, האכפתיות ולקיחת האחריות, הטיפול בבית ובסביבתו, והפעלת כל ידיעותיך וכישוריך כאחות, היוו עבור אמא ועבורנו מקור לביטחון ואמונה.
תודה לך בטי.
"הנסתרות לה' אלוהנו, והנגלות לנו ולבננו עד עולם..."(דברים)
מחלתה של אמא היתה ארוכה וממושכת.
אמא שברה את כל המוסכמות, וכל ההגדרות לא באמת חלו עליה.
לאורך כל משך המחלה, למרות חולשתה, אנחנו בטוחים שהיא הבינה אותנו.
השתדלנו להתייחס אליך, אמא, כמיטב יכולתנו, ואם כשלנו או פגענו, אנו מבקשים סליחה.
תודה לצוות הרפואי והסיעודי של משואות יצחק.
למירב, על הדאגה לרווחתה של בטי, ועל המענה לכל בקשה.
לרבקה אביעד, שבלעדיך, לא היתה משאלתנו לטפל באמא עד יומה האחרון בבית מתגשמת.
ולדוקטור יעל, שנענתה לבקשתנו גם בחופשת הלידה.
תודה והערכה רבה מכולנו.
לעפרה ולי , שעיקר הנטל היומיומי והאחריות לאורך שנים, נפלה עלינו, היתה הזכות לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה. מקווה שעמדנו בה בכבוד.
"היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, בואי בשעריו".
אמא יקרה.
ראי, כולם נקבצו ובאו לך.
חברותיך וחבריך ממשואות יצחק, איתם צעדת לאורך כל הדרך.
המשפחה המורחבת, ילדיך, וחתנייך- בניה, חיים, אבינעם ונורית, הנכדים והנינים כן ירבו.
כולנו הפכנו כבר מזמן, לשבט של ממש.
אמא אהובה, כבר ימים רבים שאנחנו מתגעגעים לאמא האמיתית שהיית לנו.
היום פנה, נטו צללי ערב
ואנו נפרדים ממך.
נוחי בשלום , אמא.
מסרי את אהבתנו לאבא שבשמים, והיו מליצי יושר עלינו, ועל כל עם ישראל.
בנך צבי, בשם רחל, יעל, עפרה
וכל המשפחה המורחבת.
