תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לא שוויון

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
לא שוויון, אלא שוויון ערך האדם
תגובות


"אם מעמידים את ערך השוויון כפשוטו וגוזרים אותו על בני אדם
זאת אכן גזירה של מיטת סדום
אך מוקד הדיון אנו שוויון כי אם שוויון ערך האדם"
מיכאל לבני, מנמק ומרחיב

קראתי בעניין את מאמרו של יואב איתן, "שוויון: הלכה למעשה – ערך ה'שוויון' במבחן המציאות," שהתפרסם בעמודים, תשרי-מרחשוון, תשס"ט, 727 (1). למדתי ממנו הרבה. אך בסופו של דבר, לדעתי, יואב מעמיד בחזית את ערך השוויון כ"איש קש", ואז מפרק ומפורר אותו.
צודק יואב בטענתו; אם מעמידים את ערך השוויון כפשוטו וגוזרים אותו על בני אדם, זאת אכן גזירה של מיטת סדום. יואב צודק אך דווקא בכך, לדעתי, הוא מסיט את מוקד הדיון מהשאלה האמיתית שהיא אינה שוויון (איש הקש) אלא שוויון ערך האדם!

ברואים בצלם – משמע שוויון ערך
פעמיים חוזרת התורה על כך שהאדם נברא בצלם: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם" בראשית א', 27 ושוב: "זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו. זכר ונקבה בראם..." בראשית ה', 1-2.
שוויון כערך אינו עומד אלא בהקשר של שוויון ערך האדם בהיות כל אדם נברא "בצלם". צלם משמעותו ש"אין לו דמות הגוף ואינו גוף, הוא על ארצי, וודאי שאינו ניתן למדידה או הערכה על ידי האדם. מתוך כך, שוויון ערך האדם חל על כל הברואים בצלם. אין זאת אומרת שאנו בהכרח שווים במובן הממשי הארצי. אולם לדעתי, עובדת היותנו ברואים בצלם אלוהים מחייבת אותנו לאמץ עקרונות כגון כבוד האדם ואחריות הדדית על מנת להבטיח את כבוד האדם. על כך גם מושתת רעיון הדמוקרטיה – לא כל שכן רעיון השיתוף.

שוויון ערך האדם בקידום המשימה הציונית
היה זה א.ד. גורדון אשר קשר את הקשר הישיר בין התחדשות לאומית ובריאתנו בצלם:
"זכותנו על ארצנו היא, כאז כן עתה, במה שהארץ וכל החיים בה זוכים על ידנו. אנחנו בראנו לטבע ארצנו ניב שפתים ואמרנו: אדם בצלם אלוהים. והמאמר הזה עשה את שלו בחיי האנושות. במאמר הזה נברא עולם מלא. בזה קנינו את זכותנו על הארץ, זכות שלא תבטל לעולם, כל עוד לא בטל התנ"ך וכל התלוי בו. עתה אנחנו באים לברוא לטבע זה, החי בנו, ניב חדש ואומרים: עם בצלם אלוהים. וגם המאמר הזה יעשה את שלו, יעשה יותר מכל כוח אגרוף ופוליטיקה.
זה יסוד רעיוננו, רעיון תחייתנו וגאולתנו, וזה יסודו של רעיון עם-אדם" .

דור המייסדים גרס כי רעיון "עם-אדם" – משמע שוויון ערך האדם. במלבושי הסוציאליזם אימצו את הנוסחה: "מכל אחד על פי יכולתו – לכל אחד על פי צרכיו". בכך הייתה הכרה, בעליל, כי בני אדם אינם שווים - לא מבחינת יכולת ולא מבחינת צרכים.

השוויון ושוויון ערך האדם בקיבוץ
כותב יואב: "...בתנועה הקיבוצית נעשה שימוש לא מושכל בערך התורני של שוויון אשר הביא להתמוטטות רעיונית... בסולם הערכים הקיבוצי הערך החשוב הוא השותפות שמטרתה בניית חברה מתוקנת...".
ה"התמוטטות הרעיונית" היא ודאי לדאבונו של יואב וגם שלי. מכל לב אני מסכים עם יואב כי מטרת השותפות היא בניית חברה מתוקנת, חברה בצלם כדברי גורדון. אך דוק: השותפות היא דרך למימוש ערך – לא הערך עצמו. הערך הוא שוויון ערך האדם. כערך הוא משקף דרך למטרה האינסופית של "תיקון עולם במלכות שדי".
איני מסכים כלל עם יואב ש"שימוש לא מושכל בערך השוויון" הביא קיבוצים רבים לאן שהגיעו. מקורה של ההתפוררות הרעיונית בקיבוצים (ובתנועת העבודה הציונית בכללותה) היא באובדן האמונה במדינה ככלי ל"ראשית גאולתנו". היום, גם ברוב הקיבוצים, המדינה נתפסת בעיקר כמסגרת אשר כל תפקידה, כביכול, להטיב עם חיי שעה של אזרחיה.
אובדן האמונה במשימה ציונית שהיא מעבר לחיי שעה – משמע אובדן ממד החזון. "באין חזון ייפרע עם" משלי כ"ט, 18. רבים רבים הלכו לחיי שעה בלבד בעקבות העולם המערבי בכלל וארה"ב בפרט. תנועת הפוסט-מודרניזם דוגלת בהאלהת הפרט ושוללת אידיאולוגיה מתקנת מבוססת על אמונה. תנועה זו שטפה את החברה הישראלית, לרבות את הקיבוצים.

ההוכחה הטובה ביותר לצדקת דברי, היא תנועת "הקיבוץ הדתי" – ובה גם קיבוצו של יואב, 'קבוצת יבנה'. השותפות נשמרת בזכות אמונה ברעיון. אין זה מקרה שאחוז כה גבוה של קיבוצי הקיבוץ הדתי נמנים עם המעגל השיתופי.
לפני 90 שנה ציין מרטין בובר את ארבעת "יסודי-הקישור" הנחוצים לקיום חברותא – "...אדמה משותפת, עבודה משותפת, אורח-חיים משותף, אמונה משותפת ..." .
מסתבר שהמלט הנחוץ לחברותא בבית הלאומי שלנו היה ועודנו אמונה משותפת ביעדי קהילה נצחיים המהווים גם את שליחותה הציונית של הקהילה. אמונה משותפת בשליחות זו גם מהווה את התשתית האיתנה ביותר לקיום שוויון ערך האדם.


קיבוץ לוטן

חסר רכיב