תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

06/01/2021
כ"ב בטבת תשפ"א, 6.1.2021
גיליון מס' 742
פרשת שמות
איש מבית לוי
מאת הרב יצחק בן דוד


וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (ב,א). כאשר אנו קוראים פסוק זה היום, הרי שבעיניים שלנו מצטיירת תמונה שלפיה משה נולד למעין משפחת אצולה: לשבט המיוחס בעם ישראל, שעתיד לזכות בכתר כהונה ובכתר תורה גם יחד.

אך קפיצה קטנה לסופו של ספר בראשית, אותו קראנו רק בשבוע שעבר, תזכיר לנו שההיפך הוא הנכון. משה נולד דווקא לאחד מהשבטים הנחותים וחסרי המעמד מקרב בניו של יעקב. לוי הוא הבן השלישי של יעקב, רחוק מאוד ממעמד של יוקרה או בכורה. לא רק זאת, אלא שיחד עם שמעון אחיו, הם הבנים היחידים שעבורם ברכת יעקב באחרית חייו הפכה למעשה עבורם לקללה: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי... אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (מט,ה-ז).

זוהי הפעם היחידה בתורה שהקללה 'ארור' מושתתת על אדם מסוים בעם ישראל. שתי הפעמים היחידות בספר בראשית (ובתורה כולה למעשה) שבהם אדם ספציפי מקבל את הקללה הקשה הזו, הם במקרה של קין - וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ (ד,יא), ובמקרה של כנען - וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו (ט,כה). הפעם הנוספת והיחידה שבה הקללה הזו מושתתת על ישות ספציפית, היא על הנחש בסיפור גן עדן: "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (ג,יד). (ניתן לראות בשילוש הזה משום הקבלה או הדהוד לשלוש העבירות החמורות שבתורה: שפיכות דמים [קין], גילוי עריות [כנען], ועבודה זרה [הנחש]).

עד כדי כך נחות וקשה מעמדו של לוי עם סיומו של ספר בראשית. ועל רקע זה עלינו לראות את הפסוק שמתאר את לידתו של משה: לא למשפחה מיוחסת ומורמת מעם נולד משה, אלא להיפך: למשפחה הנמנית על שבט במעמד נחות ואף יש לומר – מקולל.

חרף נקודת הפתיחה הבעייתית הזו, משה הקטן הוא זה שהופך להיות הדמות המרכזית, המשפיעה והחשובה ביותר בתורה כולה. מה מאפשר את המהפך הזה? ובכן - לא הייחוס המשפחתי או המעמדי, אלא כל מה שמתרחש בסיפור חייו הממשי: מערכות היחסים שנוצרות בין משה לבין סביבתו הקרובה כבר עם לידתו, והאופן שבו הוא מגיב למציאות שסביבו לאורך חייו. נעמוד כאן על שלושה שלבים מרכזיים בתהליך הזה:

א. סיפור הלידה של משה הוא סיפור הלידה המפותח והמפורט ביותר בתורה עד כה. התורה מספרת לא רק על לידתו, אלא גם על המבט המיטיב שלו הוא זוכה עם לידתו. המבט המיטיב של אימו, אך גם של נשים נוספות שמעורבות בסיפור לידתו וינקותו (מרים, בת פרעה). שלוש פעמים מוזכרת פעולת הראיה ביחס למשה עם לידתו: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא... וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה... וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.... וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו (מג,ב-ו).

ב. הראיה המיטיבה שזכה משה שיראו אותו עם לידתו, הופכת עם התבגרותו לראיה שהוא רואה בה את סביבתו. גם כאן, בסיפור הראשון אותו אנו קוראים על משה בבגרותו, שלוש פעמים מופיע פועל הראיה, והפעם משה הוא זה שרואה ומתבונן במציאות שסביבו, דבר המוביל להתעוררות של רגש האחריות, האיכפתיות ונקיטת יוזמה: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (ב,יא-יב). עירנותו ורגישותו החברתית, המוסרית והמצפונית של משה משתקפות לאחר מכן גם בסיפור שני העברים הניצים, וגם בהצלתו את בנות יתרו על שפת הבאר.

ג. בהמשכו של הסיפור, הראיה של משה מתגלה לא רק כראיה שמשקפת אכפתיות, אמפתיה ואחריות חברתית, אלא גם כראיה שמשקפת סקרנות ועניין במתרחש סביבו במציאות הטבעית: וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. הסקרנות הזו של משה לנוכח המראה המופלא של הסנה היא זו שמובילה אותו אל רגע ההתגלות, שישנה מכאן ואילך את כל סיפור חייו: וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

משה הוא אם כך סמל מופלא ליכולת של האישיות היחידה והחד פעמית ושל מערכות היחסים שהיא רוקמת עם סביבתה, להפך את גורלו של האדם על פניו. להפוך מאובייקט של הנסיבות החיצוניות, הייחוס והמעמד, לסובייקט המניע את סיפור חייו, מושפע מן המבט המיטיב של סביבתו האנושית (והנשית!) כלפיו, ומסוגל לתרגמו לפעולה מיטיבה ובעלת ערך, בהיקף ובעוצמה שמהדהדים עד ליום הזה ממש.

כאשר קבעו חז"ל את קביעותיהם "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", ו"אפילו ממזר והוא תלמיד חכם גדול מכהן גדול עם הארץ", ואמירות רבות אחרות ברוח זו, ייתכן שהדמות שעמדה לנגד עיניהם כמקור השראה עיקרי, היתה לא אחרת מדמותו של משה.

מיהם/ן אם כך יורשיו וממשיכי/ות דרכו של משה בדורנו שלנו? קשה כמובן לדעת. אך מעיון בסיפור חייו של משה, ובנסיבות לידתו, נוכל לפחות לדעת באילו אזורים כדאי להתחיל לחפש...

הרב ד"ר יצחק בן דוד, כיהן כרב קיבוץ עין הנצי"ב וכראש המדרשה בעין הנצי"ב. כיום משמש רב בקהילת 'צור ישראל' בצור הדסה. מרבני בית הילל, ועמית בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית. סיים לאחרונה את עבודת הדוקטורט שלו על מסכת הוריות, במסגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.




כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב