תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

09/12/2020
כ"ג בכסלו תשפ"א, 9.12.2020
גיליון מס' 738
פרשת וישב
"וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה" – שיעור קצר על "waze" א-לוהי ו-"waze" אנושי
מאת ירון תאנה, מירב


לפסוקים המתארים את פגישתו הגורלית של יוסף עם האחים בשדות דותן, מוסיף המקרא את התיאור הבא: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (ל"ז, י"ז). חכמינו מסבירים שה"איש" בפסוק זה הוא: "המלאך גבריאל" שהופיע בדרכו של יוסף כדי לסייע לו ולרמוז לו שהאחים מבקשים את רעתו ושיזהר מהם. אבל עדיין נותר הקושי לאיזה "פשט" התכוונה התורה, ומדוע בכלל האריכה בתיאור (לכאורה) לא הכרחי זה, ומה היינו נפסדים אילו קיצרה התורה (כדרכה בקודש) והיתה מובילה אותנו ישר ל- "הגעת אל היעד", בלי כל הסיבובים והפרטים.

אחד מענקי הפרשנים שהתייחס לעניין הוא הרמב"ן שמרחיב וכותב כך:

"וימצאהו איש והנה תעה בשדה. יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך ונכנס בשדה כי במקום המרעה היה מבקש אותם ויאריך הכתוב בזה להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פ"ד, י"ד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים שלא על חנם היה כל הסיפור הזה להודיענו כי עצת ה' היא תקום".
פירוש רמב"ן זה הוא מופלא ביותר, ואיני אלא מגישו בשם אחרים שקדמוני. הרמב"ן "מתרץ" את הקושיה בשני אופנים שעשויים להיראות כסותרים זה את זה. לפי ההסבר הראשון הפסוק בא להגיד את החשיבות של כיבוד אב. יוסף התאמץ רבות בשביל לקיים את מצוות אביו, חצה חצי מהארץ כדי למצוא את אֶחָיו הָאֲבוּדִים, וכשלא מצאם יכול היה לומר לעצמו "אוקי, השקעתי, השתדלתי– ולא הצלחתי... ניתנה ראש, ונשובה הביתה". בא הסיפור עם האיש ומלמדנו איזה רמה של כיבוד אב יש ליוסף. גם כשקשה – לא נשברים. מילוי רצונו של אבא איננו "תוכנית כבקשתך" אלא ערך קיומי הכרוך במחויבות עמוקה. זה שיעור ענק מיוסף על מחויבות לערכים, גם כשהזמנים משתנים ויש הרבה תירוצים ל"למה לא"...

אבל הרמב"ן לא מסתפק בפירוש "הערכי" הזה, ומוסיף פירוש נוסף, שלפיו אין בכלל משמעות למחויבות ולדביקות של יוסף בחיפושיו אחר אחיו ובחתירתו לקיים את מצוות אביו. שהרי בכל מקרה "החריצות שקר", היינו מה שאדם פועל ומשתדל בחיים אינו אַמַּת הַמִּדָּה למה שנכון ומה שראוי ומה שעתיד לקרות במציאות. ומדוע? "מפני שהגזירה אמת", היינו מה שנגזר מלמעלה, מה "שֶׁמָּכְּתוּבּ", הוא זה שיקרה, כי כך תיכנן וקבע בורא עולם. זוהי עמדה אחרת לגמרי. הכל כבר כתוב מראש.
לכאורה זה קצת מבלבל. שהרי לפי זה האם יש ערך בהשתדלות האנושית שאנו עושים? בדביקות בערך ובדרך? להנהגות היום יומיות ברמה האישית, הקהילתית והתנועתית? האם המחויבות שלנו, בכל הרמות, ביחס לערכים שאותם אנו מבקשים לייצג ולחיות היא נכונה, או אולי היא "קרב אבוד מראש" שממילא תוצאותיו כבר רשומות ליודעי סוד, ומוטב היה לנו להתגמש ולשחרר ביודענו ש"הגזירה אמת והחריצות שקר".

ונדמה שאולי זו המורכבות שמורה לנו הרמב"ן, ולצורך המחשתה אשתמש במטפורה של טייס "בַּקוֹקְפִּיט" המנווט עם שני סטיקים את מטוסו הנכבד. "סטיק אחד" הוא "הוויז" של המציאות האנושית, ו"סטיק שני" הוא "הוויז" של המציאות האלוקית. בראשון – אנו מבינים שהעולם תלוי בנו, בהתנהגותנו ובמעשינו. כל סיפורי התורה מזכירים לנו ש"דרך ארץ קדמה לתורה", שהכל תלוי במידות, בפרטים הקטנים, במעשים שלנו. זו אמת ענקית. "עולם חסד יבנה", ובמובן הזה יוסף הוא מודל של דביקות ושל אחריות: "אבא ביקש - אני נאמן לזה עד הסוף....". ואז בא "הסטיק" השני, ומלמד אותנו שלא נתבלבל. יש רובד נוסף ואלוקי – "להודיענו עוד שהגזירה אמת והחריצות שקר". מי שיטוס רק עם "הסטיק" הראשון, עשוי להיתקל בבעיות. אין מה לעשות, המציאות קצת יותר מורכבת מאשר התוכניות האנושיות, ומה שקשור בהבנה ובניהול שלנו. ואולם, מי שיטוס רק עם "הסטיק" השני, גם הוא בבעיה. כך אי אפשר לחנך ולבנות עולם מתוקן, זה "שמימי" מדי. חייבים ערכים, נהלים, סדירויות וכד'. התורה מלמדת אותנו – בהשראת האיש האלמוני מעמק דותן – שיעור יסודי לכל החיים: לטוס עם מערכת "וויז" משוכללת, ולהחזיק תמיד בשני הסטיקים!

ירון תאנה, איש חינוך והדרכה, חבר קיבוץ מירב.




כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב