תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

11/11/2020
כ"ד בחשון תשפ"א, 11.11.2020
גיליון מס' 734
פרשת חיי שרה
סיפורו של יצחק
מאת טריקס ריכטר, בית רימון


פרשת חיי שרה היא פרשה קשה. שמה נשמע מבטיח – סיפור חייה של אשה, אבל מהר מאוד מתברר שנפלנו בפח, כי לא בחייה מדובר, אלא במותה, ובכל הפרשה אין אף מילה על הקשר שלה לעקידת יצחק, שהיה בנה היחידי. הדבר הפריע גם לחז"ל והמדרש ממלא את מה שחסר במקרא: "את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג, שמא תפיל את עצמה ותמות... וכיון ששלח ידו לקחתה, יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים: "אל תשלח ידך אל הנער" ואילולי כן כבר היה נשחט. באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק... ואילולי שאמר לו הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה. זהו שכתוב: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מהיכן בא? מהר המוריה (תנחומא, וירא סימן כג). [רבקה לוביץ מניר עציון כתבה את המדרש "שרה והעקדה" , נסיון לספר את הסיפור ממבטה של האם.] במקום להתמקד בחייה של שרה, הפרשה מתרכזת בסיפור חייו של יצחק, ובכך מצטרפת לעוד 2 פרשות שמספרות על חייו.

בהשוואה לרוב הדמויות הגבריות בתנ"ך, יצחק יוצא דופן בכך שאינו פועל אלא מופעל, וכראיה לכך: יצחק היה הראשון שנימול בגיל 8 ימים, כשכל הגברים לפניו נימולו בגיל שבו יכלו לתת את הסכמתם לתהליך; יצחק נלקח לעקידה, כאילו היה חפץ... ולמרות שכאן אנחנו גם שומעים בפעם הראשונה את קולו של יצחק: "...וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה" (כ"ב, ז) מיד לאחר מכן הוא שוב משתתק והולך עם אברהם; יצחק אינו מעורב בתהליך חיפוש אישה עבורו וגם בהמשך רבקה היא זו שפועלת לקידום הנישואין: "וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ... וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" (כ"ד, נ"ז-נח, סא). גם בהמשך הפרשה, כשרבקה מתקרבת, יצחק יוצא לשוח בשדה, (כלומר, להרהר, ולא לעבוד), ורבקה מיד רואה את יצחק, אך הוא רואה קודם את הגמלים. היא זו שמבררת אצל העבד, במי מדובר ואילו העבד מספר ליצחק בלי שזה שאל.

נראה שרבקה היא הראשונה שגורמת ליצחק מעשים ורגשות עצמאיים, כפי שמסופר "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (כ"ד, ס"ז) יחד עם זאת, לא הוא זה שבנה לה אוהל חדש, אלא האוהל שקבלה הוא האוהל של שרה... גם בהמשך, לאחר מות אברהם, יצחק קובר אותו ביחד עם ישמעאל. אין כאן מעשה עצמאי, כפי שההליכה לעקדה אינה עצמאית או מבחירה ; גם כשה' מברך את יצחק באופן אישי בפעם הראשונה (י"א, כ"ה) ויצחק פועל - הוא בוחר מקום מגורים, "עם באר לחי רואי", לא מדובר במקום מגורים חדש, אלא במקום מושבו של משפחתו גם בעבר. גם בארות חדשים הוא לא חופר: וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. (כ"ו, י"ח).

בהמשך גם כשיצחק הופך למעט יותר פעלתני: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו (כ"ה, כ"ח) ; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה (כ"ו, א') הוא לא באמת יוזם את ההליכה, אלא הולך רק אחרי שאבימלך מבקש ממנו.

נראה שה' פועל לטובת יצחק רק בזכות אביו, כאילו אין לו זכויות אישיות: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי (כ"ו, כ"ד). נראה שיצחק היה מודע לכך כשאמר ליעקב לפני יציאתו: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן א-להים לְאַבְרָהָם (כח, ד). גם המעשה האחרון של יצחק לפני מותו, לשלוח את יעקב לארם, לא היה עצמאי או ראשוני. רבקה היא זו שציוותה זאת ליעקב עוד קודם לכן. וכמובן שעיוורונו של יצחק בסוף ימיו מעצים עוד יותר את אופיו הסביל.

ישנו מעשה מובהק שבו יצחק פועל בעצמו: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (כ"ה, כא). כאן יצחק פונה מיוזמתו לא-לוהים ומבקש רחמים בשביל אשתו, לא בשביל עצמו, וה' ממלא את בקשתו.

וכאן אוסיף תהייה: האם לא נראה מוזר שבתנ"ך הנשים הן תמיד העקרות ולא הגברים. כמעט בכל המקרים בתנ"ך בהם יש אשה "שלא ילדה", לבן זוגה יש עוד אשה או נשים, כך שברור שה"בעיה" אצל האשה העקרה ולא אצלו. גם כאן בפרשתנו, כתוב על רבקה שהיתה עקרה, אבל אני רוצה להציע שבמקרה זה יצחק ידע שהוא זה שעקר, ושעקרותו היא הצג הגופני של עקרותו הרוחנית. התורה מציירת את יצחק כאדם שמובל לאורך כל חייו, על ידי קרוביו: אביו, עבד אביו, אשתו, מלך ובניו, כאילו שמת כבר בחייו. יתכן שיצחק לא נרצח בגופו בעקידה, אבל נפשו כנראה נפגעה קשות.

טריקס ריכטר, חברת קיבוץ בית רימון, סבתא לארבעה נכדים, מסיימת בימים אלו תזה לקבלת תואר שני במקרא מהאוניברסיטה העברית.




כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב