תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

21/10/2020
ג' בחשון תשפ"א, 21.10.2020
גיליון מס' 731
פרשת נח
תובנות מסיפור המבול
מאת גילי זיוון, קיבוץ סעד


שלושה עקרונות חשובים אני לומדת מסיפור המבול: כוחה של בחירה חופשית, מעט צניעות באשר לכוחנו, ומקור התביעה לשמור על חיי אדם.

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (ו, ה-ו). אולי כבר התרגלנו להאנשה (אַנְתְּרוֹפוֹמוֹרְפִיזְם) של האל בסיפורי בראשית, אבל הפעם חורג הפסוק מהעניין הסגנוני ומודיע לנו כי אלוהים, בורא עולם בכבודו ובעצמו מ ת ח ר ט ! היצירה שהוא ברא בועטת בבוראה. מה קרה? הוא טעה במינון? הוא לא ידע מה הוא בורא? עכשיו הוא מגלה ש"כל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ" של יציר כפיו "רַק רַע כָּל הַיּוֹם"?

נדמה לי שכאן נלמד עיקרון מכונן בתפיסה המוסרית של המקרא. עקרון שמלווה את סיפורי המקרא כולם, מסיפור אדם וחוה בגן עדן ועד נביאים אחרונים, וזהו עיקרון הבחירה החופשית. האדם חופשי לבחור, ואולי זהו צלם האל שבו. לעתים בחירותיו מעציבות את א-לוהים, וא-לוהים מתחרט על היד החופשית שהוא נתן לאדם, אבל אלו כללי המשחק. בספר יונה מתחרט האל גם על החלטתו הראשונית להרוס את ננוה. אלא שהפעם "וַיַּרְא הָאֱ-לֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱ-לֹהִים, עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג,י). גם כאן לבחירה האנושית משקל גדול יותר מגזרת האל.

בסיפור המבול א-לוהים מבקש למחוק את החרפה ולהציל רק משפחת אחת וכמה נציגים של החי, אבל מעתה והלאה גם התערבות כזו איננה בארסנל התגובות של האל. כפי שיאמר במפורש: וַיֹּאמֶר יה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, [...] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (ח, כא). ככל שנתקדם בסיפורי התנ"ך כך בחירתו החופשית של האדם תלך ותתרחב, ואילו התערבותו הישירה של האל תלך ותצטמצם, כמו הורים שבנם בגר והחלטותיו בידיו - האם לרחם או להתאכזר? האם לתמוך או לחמוס? – הכול תלוי בנו.

***

"וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז, כג) - בשביל מה היה צריך להשאיר את נח וכל אשר אתו בתיבה? למה בורא עולם לא היה יכול להתחיל הכול באמת מהתחלה, לברוא יקום חדש? למה לא לברוא אדם מסוג אחר, אולי קצת פחות תאוותני והרסני? מה הרעיון שמסתתר מאחורי הישרדות תיבת ה"טיטאניק" הזאת שבנה נח?

נדמה לי שמהסיפור על ספינת הניצולים אפשר ללמוד שאי אפשר לעשות "ריסט" על הכול ולהתחיל באמת מחדש. כי בלי שורשים אין קיום לעץ ואין קיום לאדם. א-לוהים היה צריך את תיבת נח כדי לשמר את העבר ולהביאו לעולם החדש. תיבת נח, היא סיפור על עולם חדש שלא נבנה רק על הריסות הישן, אלא גם על הירושה מהעולם הישן. אנחנו תמיד נשענים על מה שהבאנו מבית אבא ואמא, על התרבות שלתוכה נולדנו, ועם המטען הזה אנחנו ממשיכים. אנחנו משנים ומחדשים, אבל אף פעם לא מתחילים מדף חלק. "אליק לא בא מן הים". גם ניצולי המבול של המאה העשרים גילו שלא כדאי לזרוק הכול כדי לבנות עולם חדש. חסידי מרקס לא צדקו כשביקשו "עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִיבָה [...] אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִּימָה, לֹא כְלוּם מִתְמוֹל, מָחָר – הַכֹּל. (האינטרנציונאל, 1871). אף פעם איננו מתחילים באמת מדף לבן וכדאי שנכיר בכך.

***

"כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ט,ו) שבפרשת נח מתכתב עם פרק א' בספר בראשית – פרק הבריאה החגיגי. הולדת שת בן אדם אחרי רצח הבל ע"י קין (פרק ה'), ציינה התחלה מחודשת, וכך אף נח ובני ביתו היוצאים מן התיבה מתחילים מחדש, והפעם אחרי ההשמדה הנרחבת, והברכה המשמעותית ביותר היא "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ (ט, א) המקבילה לנאמר בפרק א: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (א, כא).

אך הפעם, כאן בפרק ט', בין הברכה על הפריון והשליטה בטבע (פרק ט, פס' ב-ג) לברכת הפריון שבפס' ז': "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ-בָהּ", יש גם אזהרה חמורה: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (פסוק ו). איזה הבדל עצום ישנו בין פרק א' לפרק שלנו.

בריאת האדם בצֶלֶם אֱ-לֹהִים נזכרת בשניהם, אך אם בפרק א' זהו משפט חיווי תיאורי, הרי שבפרק שלנו, אחרי שמלאה הארץ חמס ואחרי שהושמדה כמעט כל האנושות, זוהי דרישה נורמטיבית. המצוי מקבל משמעות של ראוי. עובדת בריאתו של אדם (כל אדם!) בצלם א-לוהים הפכה לטעם האיסור לשפיכת הדם.

ד"ר גילי (מבצרי) זיוון, היא חברת קיבוץ סעד. פרסמה מאמרים רבים בתחומי המחשבה הדתית בעולם פוסט-מודרני, יהדות ומגדר, ועוד. עבודת הדוקטורט שלה התפרסמה בספר "דת ללא אשליה". שימשה כמנהלת "מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות" וכיום, מרצה ומנחה בו קבוצות בית מדרש. מנחה במכון מנדל, חברת הנהלת "עוז ושלום", חוקרת ומציירת.


כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב