פרשת השבוע פרשת תצוה

האם הבגדים עושים את האדם?

נכתב ע"י מרדכי גילה ח באדר תשפ"ג, 1.3.2023

גיליון מס' 835

עיקר פרשתנו עוסקת בבגדי הכהונה שהוכנו לאהרון הכהן ולבניו במדבר. מהפסוקים נראה שלא די ללבוש את בגדי הכהונה כדי להתקדש ככוהנים. לאחר תיאור מפורט של כל פרטי הלבוש מצטווה משה לבצע עם הכוהנים סדרה של פעולות שנועדו להכשיר או לקדש את הכוהנים לעבודתם, לאמור: "הבגדים בלבד אינם עושים את האדם".

 

בפרשתנו – פרשת תצווה, מתואר הציווי למשה איך לבצע את תהליך ההקדשה.

ביצוע הציווי בטקס הקדשה של הכוהנים מתואר בפרוטרוט גם בספר ויקרא, בפרשיות 'צו' ו'שמיני', אלא שהשוואה מדוקדקת בין הציווי והביצוע בפועל מגלה כמה הבדלים שחלקם מהותיים. אתאר בקצרה כמה מההבדלים:

 

  • בפרשת צו בעת הקדשת הכוהנים בפועל משה הקהיל את כל העם מול פתח אוהל מועד כדי שיצפו בהקדשת הכוהנים. אין זכר לכך בפרשתנו.
  • תהליך הקדשת הכוהנים שמתואר בפרשת צו כולל הקדשת המזבח וכל כליו, הכיור וכנו (באמצעות משיחה או הזאה של שמן המשחה), בתחילת התהליך. לעומת זאת, בפרשתנו מופיע חיטוי המזבח בלבד, ללא אזכור של הכלים ושל הכיור, ורק בסוף התהליך.
  • בפרשתנו נאמר באופן סתמי שההכנה צריכה להימשך שבעה ימים, ובפרשת צו מופיע פירוט או חידוש בתור ציווי לכוהנים: "פתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו"
  • בפרשת שמיני מתואר בהרחבה קרבן העם בעת הקדשת הכוהנים והמשכן, דבר החסר לגמרי בפרשתנו.

 

בנוסף להבדלים שלעיל, יש בפרשתנו כמה תוספות לעומת תיאור הביצוע:

  • הדגש על כך שהכוהנים מתקדשים לחוקת עולם
  • פירוט של חלקי הקורבנות שיהיו לחלק הכוהנים לאכילה, כחוק לעולם.

 

מה פשר ההבדלים הללו?

 

באופן כללי, בהכללה מסוימת, ניתן לומר שהדגש בפרשתנו הושם על מעמדם המיוחד של הכוהנים בהשוואה לאנשים רגילים, בעוד התיאור שבפרשת צו מדגיש את הפן הציבורי של הכוהנים ותפקידם בעבודת הקודש.

 

אלה שתי זוויות מבט על אותו דבר. כיוצא בדבר, גם שאול וגם דוד נמשחו להיות מלכים יותר מפעם אחת, כאשר בפעם הראשונה הטקס היה אישי לגמרי, בין המלך המיועד ושמואל הנביא, ורק אחרי זה התקיים טקס דומה בצורה ציבורית לעיני כל העם. נראה שהמעמד האישי, היינו ההקדשה האישית, קודמת להקדשה הציבורית.

 

קל להבין מה ההיגיון שמאחורי הדברים.

 

איש ציבור, גם אם הוא כהן המשרת בקודש או מלך המשרת בחול, צריך קודם כל לקדש את עצמו. ולא די בלבישת הבגדים, בגדי הכהונה או השררה. ההקדשה צריכה להיות מהותית, היא צריכה לסמל מעבר ברור בין מה שנקרא מעמד של הדיוט למעמד של נושא משרה. זהו מעמד המחייב שינוי אישיות, בגדי הכהונה הם סמל בלבד. השינוי הוא תנאי הכרחי לקיום משרה ציבורית הדורשת התנהלות טהורה במקדש והתנהלות חפה מסטיות מוסריות בתחום החולין.

 

מרדכי גילה, יליד שבדיה, חבר קיבוץ לביא. ספרו "עצי לבנה ומסילות ברזל" על קליטת ניצולי שואה בשוודיה ב-1945 יצא לאור ב-2018

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל:
 amudim@kdati.org.il