פרשת השבוע פרשת כי תשא

גיליון מס' 836

בפרשת כי תשא אותה נקרא השבת, מופיע השיח בין ריבונו של עולם למשה רבנו. אותו שיח שעליו אומרים חז"ל בברכות ל"ב שמשה לא זז ולא מוותר לקב"ה. אותו שיח שממנו למדנו על ערכה של תפילה וקטעים ממנו (יג מידות ועוד) שובצו בתפילותינו.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' א-להָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. (שמות לב, ט-יד)

הצעה מפתה מציע הקב"ה למשה רבנו. העם קשה עורף, מבכר את העגל על פני התורה. את המוחשי והקונקרטי על פני הנצחי. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל (שם, שם). העם המתלונן פעם אחר פעם, ישלם את המחיר ויעלם, ובמקומו יקום עם חדש מובחר, מצאצאי משה רבנו. נבחרת מעולה שתהא ראויה לתואר עם סגולה. כיצד מגיב משה? הוא אינו קופץ על ההצעה אלא מגיש אולטימטום לקב"ה. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (לב,לב). ובתיאור האירוע בספר דברים כתוב: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ (ט,יד).

הגמרא בברכות (לב עמוד א) רואה במילים אלו את נקודת המפנה של משה: וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד? אמר רבי אלעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו - אתה למה לי? מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר. וכיון שאמר: הרף ממני ואשמידם, אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים. משל, למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה, והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר. אמר המלך: אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיך! אמר: דבר זה תלוי בי - מיד עמד והצילו.

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל (לב,י) וגו' - אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו; מלמד, שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. המאמץ הגדול של משה רבינו לגרום לקב"ה לרחם על עמו מביא את הרוקח, רבי אלעזר מגרמייזה (וורמס) לפירוש מפתיע לתפילה וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן... .. וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּו: "יש מפרשים על משה, והוא משה רחום, אף כי משה חרה אפו שנאמר ובעיני משה רע... וכן כשאמר להן וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וגו', אעשה אותך לגוי גדול, ואע"פ שאמר לו ואעשה אותך לגוי והוא משה רחום יכפר, ואומר ואם אין מחיני נא. וכן כשהראה לו שעתידין ללקות על השליו, אמר אם ככה את עושה לי הורגני הרג... וכן הוא אומר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, הרי מוכיח והוא רחום על משה אמר, והרבה תחנונים להשיב אפו של הקב"ה.

השבח "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ על אף היותו הקדמה לבקשה מבורא עולם: "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ,י) אינו רק שבח לקב"ה אלא אזכור של מסירות הנפש של משה רבינו על מנת לעורר רחמי שמים.

למרות השוני העצום בין משה רבינו לבין העם, הוא קושר את גורלו ושליחותו בעם ישראל. משה מודע לקשיים ולחטאים שעשו, הוא יודע להוכיח ולהעניש, אבל בשעת מבחן עומד לצידם ומתדיין עם ריבונו של עולם על המשכיות העם הזה על כל מורכבויותיו. וזוהי מסירות נפשו של משה רבנו כמובא במדרש תנחומא (בובר, שופטים, סימן ד). וזה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהם ונקראים על שמו:

נתן נפשו על התורה, שנאמר ויהי שם [וגו'] ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד: כח), ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג, כב). נתן נפשו על ישראל, שנאמר ואם אין מחני נא (שמות לב: לב), ומניין שנקראו על שמו, שנאמר כי שחת עמך (שמות ל"ב: ז). נתן נפשו על הדיינין, שנאמר ויך את המצרי [וגו'] ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב, יב-יג), לפיכך נקראמסיו על שמו, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.

מנהיג נמדד ביכולת שלו להיות עם עמו, גם בשעות קשות, גם שישנם חילוקי דעות, פערי אמונה, תפיסות עולם שונות. כדברי רש"י: "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל". (במדבר כא, כא)