נכתב ע"י טירת צבי
רמה אהובה שלנו,
רק לפני שלושה שבועות דיברת עם הילדים בטלפון מבית החולים ואז הכול קרס במהירות נוראה. אבל למרות
שהכול קרה כל כך מהר, דייקת כמו תמיד עם הזמן: לא בחום של שבוע שעבר, לא בשבוע היערכות כשכולם כבר
בחופש ולא יהיו מסגרות, ובגלל שלפני הכול את האמא הכי מסורה שיש, אפילו חיכית שכמעט יסתיים החופש
והילדים יסיימו את הקייטנות, ונתת לנו קצת זמן להיפרד ולעכל.
גם אחרי הניתוח, כשעדיין היית מעורפלת, שמעת אותי במקרה מדבר עם דבי. מיד קפצת תוך כדי השיחה והזכרת
שעומרי צריך בגד ים כי הם הולכים לבריכה. כששאלתי אותך איך יכול להיות שעם כל הבלבול והניתוח את עדיין
זוכרת את הלו"ז של הילדים, אמרת לי בפשטות: ״כי הם תמיד איתי בכל מצב!״
נוחי בשלום ודעי שהשארת מאחורייך משפחה נהדרת, אהובה ומסורה. ברור לי מעל לכל ספק, שאת תמיד תלווי
אותנו בכל מקום שאליו נלך. אנחנו נסתדר. נמשיך לטייל, ליהנות ולחיות כמו שאני יודע שהיית רוצה שנעשה.
אוהבים אותך תמיד, אהובה שלנו.
גיורא מורן