נכתב ע"י עין הנצי"ב
אבא,
נולדת באיראן, ארץ מרתקת עם היסטוריה ותרבות יהודית עשירה של מאות שנים. בשנות החמישים
החל המסע שלך למדינת ישראל, ילד בודד, בן 11 בלבד, ללא בני משפחה ומכרים. למדת בכפר
אברהם שבפתח תקווה עם נוער בני גילך, חברה מכל קצות תבל, קיבוץ גלויות.
בגיל 17 הגעת לקיבוץ שהיה לך משפחה, קהילה עוטפת וחמה, בית. קהילה שהתגלתה ביופייה
במיוחד כשבגרת, והבדידות הפכה קשה יותר.
עבדת בענפי השדה, כותנה, גן ירק ותמרים, בכל מזג אוויר, מתוך רצון עז לעבוד את אדמת הארץ,
ליישב ולהפריח. כשהייתי צריכה ייעוץ בתחום החקלאות, תמיד היה לי עם מי להתייעץ ועם מי לחלוק
ידע וחוויות של צמיחה. ואגב ירקות, אין על הסלט שלך, אבא. חתוך בקפידה, מושקע בטירוף ומלא
מלא מיץ לימון.
אבא, אנחנו מקווים שעשינו עבורך את הטוב ביותר, שניסינו כל טיפול כדי לתת לך מנוחה ושקט, גם
כשהחולי הלך וגבר.