נכתב ע"י טירת צבי
אבא,
אני זוכרת חוויות ילדות תמימות של נסיעות על הטוסטוס לבריכה, לשחות איתך כשאני מחזיקה לך בכתפיים ואז
לעצור אצל סבא וסבתא לכוס שוקו. השכמה לגן לצלילי בולי איש השלג, וקערת דייסת סולת חמה ומתוקה שהבאת
לי מחדר האוכל לפני שיצאתי לבית הספר.
אבל הדוגמה הכי חזקה לאישיותך היא דווקא מהחודשים הראשונים למלחמה, כשרן היה אי שם בדרום, ואתה
בשקט בלי לעשות עניין, באת כל בוקר אחרי התפילה להכין לילדים קופסאות אוכל, לקחת אותם לגנים ולבית ספר,
בסוף כל יום לקחת את הפח, ובימי שישי ניקית לנו את הבית. כשהייתי אומרת לך אבא תודה היית מחייך ואומר לי
בענווה, על מה? לא עשיתי כלום.
הסבאות הוציאה ממך אור גדול. מטייל, בונה, מרכיב, משחק, מסביר ודואג לנכדים באהבה ענקית. ראו עליך כמה
אתה גאה בהם ואוהב אותם.
אתה נפגש עכשיו עם סבא וסבתא, ועם הרבה חברים,
אנחנו כאן מתגעגעים.
בתך, אושרה פייגין