נכתב ע"י לביא
אהוב שלי,
אני עומדת כאן ולא מאמינה שאנחנו נפרדים. נזכרת בשיחות הטלפון העמוקות שלנו בתחילת הקשר על משמעות החיים ומה התפקיד שלנו בכלל בעולם הזה, נזכרת שאחרי שחזרת מכמעט חודש וחצי שלא היית בבית בתחילת הסבב הראשון של המילואים, הבטחת לי שמעכשיו אנחנו רק נגשים חלומות ולא נבזבז את הזמן אפילו לדקה.
השנה, התחלת להגשים את אחד החלומות הגדולים שלך, להיות רופא. תמיד אמרת לי, אני רוצה לעשות דברים גדולים ולהיות משמעותי. חלום נוסף היה לנגן בגיטרה שקנית במטרה לנגן לי שיר בחתונה. חלמת לגעת באנשים והגשמת. לא משנה מי עומד מולך, העיקר שיש לו לב. ככה הצלחת להתחבר ולגעת בכל כך הרבה אנשים. אם במשפחה שלך, ואם בתיכון בקיבוץ או כשהיית מדריך בבית ילדים או במד"א. אהבת להיות בעשייה, לטייל, ליצור, לעבוד עם הידיים, להשקיע. כיבוד הורים היה מעל הכול. היית אומר לי בואי ניסע להורים שלי, זה ישמח אותם, או בואי ניסע עם ההורים שלך לכאן או לשם.
איזה לב טוב היה לך. זה הדבר הראשון שהתאהבתי בו, הלב הענק והגדול שלך.