רבקה דוידוביץ ז"ל

אימא נולדה בלובלין שבפולין והתייתמה מאימה בגיל שלוש. כשהייתה בת 11.5 אספו הנאצים את יהודי לובלין להשמדה. אביה לקח סוס ועגלה, והביא את משפחתו לסבתא בדרום פולין. בדרך רצחו הנאצים את האם החורגת. נותרו אב וארבעה ילדים: טובה (16), אימא (11.5), הדסה (9) ואלימלך (6).
אימא וטובה, שהיו בהירות שיער, עבדו בכפרים בזהות בדויה. כשהובילו את היהודים ליער, זיהתה אימא את אביה ואחיה הקטן. אחותה הדסה נחלצה משיירת המוות, אבל נרצחה בידי הפולנים.
בתום המלחמה, אמא נסעה לקרקוב לחפש את אחותה טובה, והצטרפה לקבוצת יתומים יהודים שארגון הג'וינט שנשלחו להכשרה חקלאית בגרמניה, שם פגשה את אבא ששרד את אושוויץ.
כשהגיעו לארץ הם היו מיועדים למשואות יצחק שבגוש עציון, אשר כבר הייתה נצורה. לאחר ששוחררו אנשי משואות מהשבי, הם הצטרפו אליהם לשפלת שפיר.
אימא עבדה בכל עבודה, אהבה לשמח אנשים, כולה נתינה. היא ואחותה זכו לעלות לישראל ולהקים משפחות גדולות. נזכור אותה עם לב ענק, חיוך גדול, אהבה, נתינה וחסד אין סופי.