נכתב ע"י ניר עציון
נולדת בעיר קטנה ביוון, כעבור מספר שנים עברה משפחתך לאתונה, במסע שארך חצי שנה, על עגלה רתומה לחמור. ב־1941 פלשו הנאצים לאתונה, ובערב פסח של אותה שנה נלקחו אימך ואביך, ולא ראית אותם עוד. כך מצאת את עצמך, ילדה בת שבע, אחראית לשלוש אחיותייך הקטנות, הצעירה בהן בת שנה. בסוף המלחמה הגיע הדוד שדאג לעלייתכן לארץ, וכל אחות שוכנה בפנימייה אחרת אך את דאגת לשמור על קשר ביניכן.
בגיל 18 הצטרפת לגרעין בשדה אליהו, שם הכרת את בן זוגך שלום זוהר ז"ל, ובחרתם לעבור לניר עציון. היית אשת עמל ועבודה מסורה, במטבח המשותף במשק, במחסן הכביסה של המלון, וניהלת במשך שנים את מחסן הבגדים של המפעל.
אהבת ריקודי עם ולימדת אותם, ארגנת הופעות בחתונות ובאירועים. היה לך מאור פנים למי ששוחח אתך, ידעת להכיר תודה לכל מי שבא לעזור, ולקחת ללב כשחבר או חברה במשק נפגעו.
בשנים האחרונות זכית להמחיש את סיפור חייך על במה ולקבל עיטור מיוחד מראש המועצה.
מתוך הספדו של הרב רונן לוביץ