נכתב ע"י קבוצת יבנה
ביום הולדתה השמונים של רוחמה, כתב לה רן, בני:
"רוחמה את מלווה את חיי. כילד עד הצבא זכורות לי היטב ארוחות השבת בחדר אוכל, כשאני יושב על ידך, ואף ליד אמך, ואנחנו משוחחים על השבוע שחלף וגם על דברים ברומו של עולם. אחרי שנפצעתי בצבא הזמנת אותי לתרגולי קריאה בביתך כשאת במיומנות שמה לב לקשיים ולטעויות ועוזרת לי להשתפר ולהתקדם. כשהזמינו אותי לנאום בכנס הפצועים של השריון, בנוכחות הרמטכ"ל ושר הביטחון, עזרת לי לחבר נאום שזכה לשבחים".
בשנים האחרונות כל כך מרגש אותי לראות שאת מוצאת שפה גם עם ילדיי. המשפט המסורתי שלך, "למה קוראים לי רוחמה? כי אני מרחמת". את יודעת למצוא שפה משותפת עם כל אחד, בכל גיל.
בזכות הוריי שהיו שנים רבות שכנים של רוחמה היה בינינו קשר חם, ואחרי שהוריי עזבו את הקיבוץ היה ברור שהקשר יימשך. לא תמיד היה קל, רוחמה דעתנית, שומרת מאוד על עצמאות ופרטיות.
נוחי בשלום רוחמה אהובה!
דפי ליבר