נכתב ע"י סעד
אימא, מעולם לא היית אישה של אור הזרקורים והבמות, תמיד נחבאת אל הכלים. אז היום אני רוצה להאיר בזרקור הכי גדול שאני יכולה ולספר לעולם איזו אישה מדהימה ומיוחדת התהלכה בינינו.
קמת מאפר השואה, מזוועות ברגן בלזן, מיתמות בגיל צעיר, והקמת יחד עם אבא, יבדל"א, שבט גדול. בשנת 1946 עלית עם אחותך היחידה עדה, ועם דודייך נפתלי וחנה אשר ושניים מילדיהם, באונייה 'קהיר', וקבעתם את מושבכם בקבוצת יבנה. כשבגרת הכרת את אבא שהיה בגרעין עציון, וכשהחלטתם להתחתן עברת לקיבוץ סעד, ביתכם מאז ועד היום.
בסעד עבדת בהנהלת חשבונות ובמרפאה, במחסן הבגדים, ולימדת מוזיקה ונגינה על חליל.
במלחמה פוניתם לקבוצת יבנה לבית סביון שהיה לכם לבית במשך 9 חודשים, סוג של סגירת מעגל. זכיתי שבתשעת החודשים האלה הייתם קרובים אליי ואני אליכם. יכולתי לבקר אתכם, לטפל בכם, לשיר איתכם.
היום חסר העולם נשמה טובה ומאירה שידעה לעשות רק טוב בחייה.