נכתב ע"י עין צורים
אמא
אמא שלי, אמא שלנו, סבתא אהובה, סבתא רבה כמה אהבה הייתה בך לכולנו
אמא הטובה שלנו, בת ירושלים מדורי דורות.
בגיל 14 עזבה את הבית ויצאה לחברת הנוער בטירת צבי ללמוד ולהתכונן להקים קיבוץ חדש בגוש עציון. אמא הייתה בחבורה הראשונה שעלתה לעין צורים בגוש עציון ושם ידה הייתה בכל: סיקול אבנים, שמירות, תיקון בגדים, בישול. לוחמת מלאת תושייה. ושם גם פרחה האהבה עם אבא.
כשנאלצו ללכת לשבי, ישבה ותפרה לחברים כיסים נסתרים במכנסיים ושם שמה כסף ושוקולד למקרה הצורך.
הסיפורים מהתקופה הזו שגורים אצל כולנו, ותמיד ידענו שהזיכרון שלה מצוין ואמיתי.
לאחר שחזרו מהשבי בירדן הקימו מחדש את הקיבוץ. אבא ואמא הקימו בית חם ואוהב עם זוגיות מדהימה. הבית היה תמיד פתוח לרווחה לכל אחד שהגיע לקיבוץ. במשך השנים הצטרף אלינו למשפחה יצחק צדק והפך להיות אחינו לכל דבר בזכות אמא.
אמא הייתה צנועה אך ידענית והלימודים במשך השנים היו לה כאוויר לנשימה. הקפידה ללכת לכל שעור והרצאה וכמובן לטיולים בכל הארץ. המשיכה לעבוד ככל שיכלה.
זכתה אמא שכל נכדיה גדלו על ברכיה כאן בקיבוץ וזה יצר קשר חזק, חם ועמוק עם כל הנכדים והנינים. ואכן בשנותיה האחרונות הייתה מוקפת באהבה רבה של עשרות נכדיה וניניה כשהיא ממשיכה לפנק ולאהוב כל אחת ואחד ולהתעניין בכולם וכולם מחזירים לה אהבה.
אמא נולדה בזמן מאורעות תרפ'ט ובמשך חייה חוותה מלחמות וזמנים קשים, אך נשארה תמיד אופטימית ופטריוטית. בחודש האחרון עקבה בדאגה לנעשה בדרום ובדאגה רבה לנכדיה החיילים שבהם הייתה גאה ביותר, והתפללה לשלומם.
אמא נולדה במאורעות תרפ"ט וסיימה את חייה במאורעות תשפ"ד.
אנחנו כל בני משפחת דאובה מבכים את נפילתו של משה לייטר ושולחים תנחומים לציפי ולכל המשפחה.
אמא אבן הראשה של משפחתנו והאבן האחרונה בקיר של מייסדי הקיבוץ.
מהיום אין אף אחד מדור הנפילים מקימי עין צורים בגוש ובבקעת שפיר.
אמא שהייתה הסבתא של הקיבוץ עזבה אותנו בשקט ובשלווה, בימים סוערים אלו.
אני רוצה להודות לחברות היקרות שהקפידו לבקר את אמא ולהתעניין בשלומה. ולג'סי המופלאה שהייתה משענת נהדרת לאמא ולנו.
נוחי בשלום אמא יקרה והיי יחד עם אבא מליצת יושר לכולנו, את היית לנו השראה לאהבת האדם, אנושיות, חיוביות וראיה מציאותית של החיים.
תמיד אמרת זה מה שיש ועם זה ננצח.
אנחנו נמשיך לספר את הסיפור ולזכור באהבה
נעמי בתה בשם האחים