נכתב ע"י קבוצת יבנה
רפי אחינו היקר והאהוב,
מושא הערצתי מאז ועד היום. כל כך הרבה אור ושמחה הכנסת לחיינו. לחיי.
נולדת בכח בתשרי תש"ה, מתנה גדולה שזכו בה אבא ואמא לאחר ציפייה של עשר שנים שבהם הייתה מרים אחותנו בת יחידה. הורינו החלוצים כבר היו בארץ אך מאחור נותרו בני משפחתם שהושמדו על אדמת אירופה.
ילד שובב היית, עם ברק בעיניים, מלא שמחת חיים ורב תעלולים. אבא כינה אותך 'לומפ'. בתור האחות הקטנה תמיד חיכיתי שתגיע הביתה מהלימודים או מהצבא, כי מהרגע שנכנסת היה שמח. צחקנו, רבנו והתווכחנו.
לא איש של מסגרות היית. בסוף התיכון אבא החליט שעדיף שתלמד מקצוע לחיים, חשמלאי, בן הממשיך את המורשת. עבדת ולמדת במפעלים שונים, בנית בקיבוץ ענף חשמלייה למופת, והכשרת דור צעיר של חשמלאים שהיו בני בית בביתנו. יצרת הווי מיוחד בענף, בדיחות שרק חשמלאים הבינו אותם.
בסופו של כל יום היית מגיע לאמא שלנו, סבתא רחל, שעמדה וציפתה לך ליד החלון עד שתבוא. בביתה על השולחן תמיד חיכתה לך עוגה וצלוחית עם לפתן, או כפי שכינו זאת הייקים: 'קומפוד'.
החיים שלך נחלקו לשניים: לפני האירוע ואחריו. לפני 27 שנים בבת אחת השתנו חייך.
לפני, היית רפי של פריצה החוצה – מרץ נעורים, התלהבות, עבודה קשה, נתינה למען הכלל, פעיל בוועדות השונות. הקמת משפחה גדולה, היית מעורב בין הבריות ואהוב כל כך. זוכרים ולא שוכחים.
אחרי האירוע, אחרי הכאב, הייתה התכנסות פנימה, התעמקות, התעסקות בעולם של תורה, דף יומי, ולימוד שישי בישיבת כרם ביבנה. הייתה גם חזרה לאדמה, לגינה, למשפחה, וגם עבודה במסירות רבה בתחנה המטאורולוגית.
באותם ימים לא היית לבד. חנה אשתך אהובתך צעדה אתך. הייתם יחד בלב אחד, בעת צרה ובעת שמחה. השלמתם כל הזמן אחד את השני, בשקט בהבנה ללא תלונות.
חלוקת התפקידים הייתה ברורה והכל נעשה באהבה.
אתה מצטרף עכשיו אל אבא, אמא ומרים. יחד איתם היה מליץ יושר על כולנו מלמעלה, ותנוח על משכבך בשלום.
אוהבת מאוד,
אחותך שרה, בשם כל המשפחה.