נכתב ע"י עלומים
כבר תקופה שאנחנו מבינים בשכל שצריך להיפרד. אבל אנחנו לא מסוגלים...
וגם לך היה כל כך קשה... נלחמת עד השנייה האחרונה
וזה מובן. תראי את כולם כאן, איך אפשר לשחרר?
תראי את הילדים שלך, את החתנים שלך, הנכדים, החברים.
היית הלב של כולנו.
לימדת אותנו כל כך הרבה דברים, בדרכך המיוחדת.
לימדת אותנו איך נראית זוגיות. עד הרגעים האחרונים דאגת ליעקב.
לימדת אותנו איך להיות אחות, איך להיות בת - זוכרים איך טיפלת בסבתא יפה וסבא אפרים, ההורים שלך, במסירות אין קץ.
לימדת אותנו איך להיות אימא, שדואגת שלא יחסר לנו כלום, שמעורבת בחיים של כולנו.
לימדת אותנו איך להיות סבתא - שניצל של סבתא וצ'יפס מעוך - זה כבר מותג. ישר מהלב. דאגת לנו. האכלת אותנו.
ערב שבת ויש עשר מנות. כי כל אחד אוהב משהו אחר. ובערב פסח את עומדת ומכינה קניידלך לכל הקיבוץ. שולחת עוגות לילדים שהיו בצבא. לנכדים איפה שלא יהיו. ואנחנו מקבלים חבילה מהקיבוץ בקליפורניה. בצד השני של העולם, והנכד שלך פותח את החבילה, מריח ואומר, יש לזה ריח של סבתא.
לימדת אותנו להיות כל הזמן פעילים, כל הזמן ללמוד דברים חדשים. לא היה חוג שלא ניסית, התנדבות שלא עשית עם אנרגיה אינסופית, עם אהבה ועם חוש הומור.
והספקת.. אנחנו כל כך שמחים שהספקת
הספקת לראות את שלומית מתחתנת. הספקת לראות את הנכדים והנכדות שלך גדלים, מתגייסים לצבא. הספקת לראות את הנינה שלך...
הספקת לחרוש את אמריקה בקרוואנים, לטפס על קרחונים ולעשות ראפטינג בנורווגיה. ואנחנו נזכור את התמונות האלה תמיד.
חיה, אנחנו אסירי תודה על כל מה שעשית בשבילנו. על כל מה שהיית בשבילנו, מהיום שנולדנו, או מהיום שהצטרפנו למשפחה. היית אוספת, מאמצת, מחבקת. נותנת לכולם להרגיש רצויים. להרגיש שהם הגיעו הביתה.
אי אפשר למלא את החור הזה. את התפקיד הכל כך משמעותי הזה שמילאת בחיים של כולנו.
עבדת קשה כל כך. עכשיו תעשי משהו שאף פעם לא ניסית. עכשיו תנוחי.
נוחי בשלום על משכבך
גיא, חתנך