נכתב ע"י עין הנצי"ב
אמא,
היית כמו אמא של כולם. מבני הקיבוץ הוותיקים, שזוכרים אותך כגננת שלהם ועד אלה הצעירים שמכירים אותך כספרנית בספריית הילדים. זה היה עולמך אמא – הילדים. מאות סיפורים ותמונות ילדות שוזרים בתוכם את אישיותך, את חוכמתך, את הצחוק והמקוריות שלך. את נוף ילדותנו - ההרים הלבנים, בריכת השחייה הקטנה בצל הפיקוס - אליהם לקחת את כל ילדי הקיבוץ וקיבעת בהם אהבת העמק והארץ.
השקת אותנו אל חיים נינוחים נעדרי מהומות ותהפוכות. את זיכרונותייך שמרת עמוק בתוכך. לימים, סיפרת לדור השלישי ומילאת אותם בעצב אבל גם בהערכה רבה ליכולת העמידה והלחימה שם, ועוד יותר כאן, בחיים הקשים שהיו מנת חלקם של מקימי הקיבוץ ואת בתוכם. ובין החברים היה גם אבא. זוג יונים שכמותכם. היית בתו של רב גדול בהולנד ולכן היה זה אך טבעי שלחינוך התורני היה משקל גדול בביתנו. אהבת את בית הכנסת, את החזנים והתפילות.
והבית אותו מילאת בפעמונים, יצירות אמנות ובהן יצירותיו של אבא. וספרים. המון ספרים. היית שומעת מוסיקה קלאסית, קוראת ומתקשרת לכל בני ביתך, מחמישי בערב ועד שישי לפני כניסת השבת. היית דבק מקשר בין צאצאייך. זכרת את השמות של כולם, את ימי ההולדת, תאריכי נישואין.
עם מעגל חברותייך בקיבוץ חלקת רעות יקרת ערך ובעלת נפח ועניין. היית אישה מיוחדת עם אצילות נפש בעלת נוכחות. עוצמה שקטה ובוטחת בהבנה מהירה של סיטואציה. בעצה קטנה ומהותית, בטביעת עין לאנשים ובעיקר לילדים. נהניתי תמיד לשמוע את הערותייך הנבונות, בעיקר על ילדיי שלי.
אנחנו, ילדייך, היינו עדים וערים לעזרה ולתמיכה שקיבלת ממוסדות הקיבוץ ומכל מכרייך ומשפחתך. בשנים האחרונות קיבלת מתנה עצומה בדמותה של מטפלת מלווה, לוטפיה. הודות לה והודות לצוות המרפאה, מלאכיות בלבן, הוענקו לך הרבה ימים של שקט וביטחון.
הלכת לדרכך אמא, ואת כמעט בת תשעים 'לשׁוּחַ' – כך כתוב. ובכן שׁוּחִי לך אמא יקרה ואנו ננסה לשמר את הליכותייך הצנועות והאציליות שהורשת לנו, עד יומך האחרון.
רפאל, בשם כל ילדיך.