נכתב ע"י עין צורים
אסתר אהובה
אני עומדת כאן והלב מסרב להאמין, רואה את דמותך בשמלה פרחונית, קיצית, אישה במיטב שנותיה. רואה את עינייך החודרות ושיערך הבהיר, מחייכת את החיוך שלך.
על שני סיפורים גדלנו. על הסיפור של חיהל'ה ועל הסיפור של אסתר. סיפורן של ילדות קטנות בשואה. הסיפור שלך, אף שהוא קשה מנשוא, סופר לנו באופן שיכולנו להתמודד איתו, באחריות ובהבנה חינוכית ואנושית. יכולנו להזדהות איתו בלי לרצות להיאטם ולא לשמוע יותר.
רק כשגדלתי הבנתי כמה ריככת עבורנו ועבור ילדינו את סיפורה של הילדה שהושלכה מעבר לחומות הגטו וניצלה. כמה ריככת את האימה והאובדן והבדידות של אותה ילדה.
אסתר אהובה, עם כל השדים של העבר, עם השורשים שנגדעו באכזריות, עם היתמות המוחלטת שלך, השכלת למצוא אוהבים ותומכים ובנית במו ידייך ולבך הפצוע חיים. חיים של ערך, חיים של זוגיות ומשפחה. איך יוצרים אמהות יש מאין? איזה אומץ להיות מספיק אופטימית בעולם כל כך אכזר.
רבים הכירו אותך כמורה. מסורה עד אין קץ. שלא מוותרת לא לעצמה ולא לתלמידיה. בין אם הם ילדים רכים בשנים הלומדים את הא-ב ובין אם הם עולים חדשים הנאבקים עם שפה חדשה וכל כך שונה.
את שידעת מעומק ניסיון חייך את כוחה של למידת שפה חדשה, בארץ חדשה, שמגיעים אליה כל כך לבד, וצריך לשאת את ההיסטוריה הגדועה המדממת לבד. ולהיות חזקה גם כשיש עצב כל כך גדול.
חייך הם שיעור בהתמודדות עם האובדן והמוות בהליכה נחושה ליצירת חיים. מיתמות למשפחה, מאלמנות לזוגיות חדשה מלאת שמחה, שיש בה בשלות רבה וגם המון שמחת נעורים.
אישה בוגרת וכל כך נערית, כאילו הילדות והנעורים שאבדו לך תבעו את שלהם והמשיכו להתקיים בך, גם כשהפכת לסבתא ואף זכית לנינה. עטופה בכל בני משפחתך ואנחנו כל בית עין צורים וכל שהיו תלמידייך...כל כך קשה הפרידה.
היי שלום ילדה, אישה, אם, סבתא ומורה. היי שלום את שלמדת אותנו איך מעפר צומחת שושנה,
ללי אלכסנדר