נכתב ע"י שדה אליהו
אמא נולדה בפילדלפיה, למשפחה ציונית, ואף שהתחנכה בלי הרבה יהודים סביבה, הצליחה לשמור על יהדותה. בקיץ שבין כיתה יא ליב טסה לראשונה לישראל והגיעה לקיבוץ שדה אליהו. עבורה זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. שם גם נוצר הקשר הראשוני עם אבא. כאשר כל חברותיה נרשמו לקולג', אמא עלתה על המטוס הראשון הישר לקיבוץ שדה אליהו, לרפת. כמי שגדלה כנערה בשנות השישים באמריקה, היא הגיעה לקיבוץ של היֵקים כילדת פרחים, עם גיטרה ביד ושיער יפהפה, והביאה לכאן משב רוח שונה. בהמשך למדה באוניברסיטה ספרות ומוזיקה וחזרה לקיבוץ כמורה לאנגלית. למעלה משלושים שנה היא לימדה דורות של תלמידים, בגישה ייחודית שבמרכזה אהבה גדולה לתלמידיה, ונטעה בהם את האמונה שהם מסוגלים ויכולים. מאות רבות של תלמידים עם קשיים צלחו את מבחני הבגרות בזכותה. כולם היו אצלה מצוינים. אני זוכר כבר מגיל ארבע בטיולים עם הגן, שתלמידות תיכון היו צועקות 'הנה הבן של רייצ'ל', כאילו הייתי בן של איזה רוק סטאר. אנשים רבים מספרים לי שאימא שינתה את חייהם, שהייתה עבורם משענת – הרבה יותר ממורה לאנגלית. אמא הביאה לעולם עשרה ילדים, ונולדו לה עוד המון נכדים, אבל למעשה, אלפי ילדים הרגישו שהיא כמו אמא שלהם - ואני מצדי הרגשתי נפלא. אף פעם לא היה חסר לי. לאמא היו כוחות אדירים, לב ענק, נשמה ענקית והיה לה מספיק לתת לכל אדם שאותו פגשה לאורך הדרך.
הבית שבו גדלתי היה בית מיוחד, חם, פתוח, מאפשר, עם הרבה דוגמה אישית מאבא ואמא. הזוגיות שלהם וההורות שלהם הן משהו שראוי להערצה. אבא טיפל באימא במסירות אין קץ - חבש, ניקה, קילח, העניק תרופות, הסיע, האכיל, תמך, עודד, דאג לתזונה של אמא, ישן לצידה בבתי חולים על כיסאות במשך שבועות שלמים ולא זז ממיטתה עד הרגע האחרון. זה הזמן להודות לכל מי שטיפלו בה במסירות במשך שנים רבות.
כואב לי שילדיי לא יזכו ליהנות, להכיר ולבלות עם סבתא רייצ'ל המדהימה שלהם, אני זכיתי לכך במשך ארבעים שנה ואני אסיר תודה על כך.
תנוחי בשלום אמא. אהבה גדולה
בנך, צדוק