נכתב ע"י לביא
בשקט, בלי להטריח את הסובבים אותו, עצם בוגי את עיניו לנצח. איש מיוחד היה בוגי, בעל חוש טכני משובח וסבלנות אין קץ.
בוגי הגיע ללביא בגרעין נח"ל ומאז היה אתנו. שנים רבות עבד במסגרייה ובמפעל ושימש גם כנהג משאית. אני זוכר אותו מתקופת המסגרייה שלו, ומזמן היותו איש האחזקה של המטבח, המכבסה, מכון הקיטור, הבריכה ועוד... הוא במבט עין אחד היה מזהה כל בורג ומה הייעוד שלו, הכיר כל חלק וידע את ההיסטוריה של כל מכשיר, כל תיקון שעבר, לרבות מי תיקן ומה צריך לשפר בהמשך. בכול טיפל בוגי בשלוותו המפורסמת. סדר יומו היה קבוע כמו המוזיקה שאהב.
בוגי ראה בכל חפץ פוטנציאל לשימוש חוזר, ולכן תמיד דאג לשמור חלקים קשים להשגה, או סתם חלקים שחבל היה לו לזרוק. הוא היה לוחם בלתי מתפשר על שמירת הטבע והאקולוגיה ולא הבין למה אנשים לא מטריחים את עצמם עד לעמדות המחזור, על מנת להפריד את הפסולת. בוגי אהב אנשים כמו גם בעלי חיים, מגדולים ועד קטנים. בלוויה סיפרה דפנה בתו כי אפילו את העקרבים שהיה מוצא בבית היה לוכד ומשחרר הרחק בטבע, עד לשם הגיעה אהבתו ליצורים חיים. בוגי שימש במשך שנים כנהג בריאות והיה מסיע חברים לכל מקום בארץ, בשמחה ובאדיבות. הוא היה אדם שידע לקבל דעה אחרת בשקט, אך מעולם לא ביטל את עמדותיו הפרטיות. בלי קולות וברקים אמר את שלו והאמין בדרכו.
ביום ראשון ליווינו את בוגי - בני משפחתו, חברים מלביא ובכללם חבריו לגרעין שפסעו אתו יחד במשעולי לביא והחיים יותר מחמישים שנה. בזמן שנפרדנו השמש יצאה מבעד לעננים, כמו אומרת, 'היה שלום חבר, אני אראה לך את הדרך'. הירוק היה ירוק עז. הפרחים החל להיראות כמו נקודות צבע או נקודות של אור, דבר שהוסיף הרבה הוד להתכנסות הלא פשוטה הזו בתקופת הקורונה.
נוח בשלום על משכבך חבר, ושמור על משפחתך ועלינו שם למעלה.
משה גולד