נכתב ע"י שדה אליהו
אברהם מילוא, בן שדה אליהו, היה אדם מבריק, שנון, מוצלח וכובש. הייתה לו מנהיגות שקטה ודרישה עצמית למצוינות. הוא היה תלמיד מצטיין, קצין תותחנים מצטיין ונערץ, שראה בשירות הצבאי שליחות. לאחר שחרורו יצא לשליחות סודית באירן, וכשחזר לקיבוץ הכיר את בריג'יט, לימים אשתו. אברהם היה שליח בני עקיבא בצרפת, שימש כמרכז משק של שדה אליהו ושל הקיבוץ הדתי, היה שליח מרכזי של בני עקיבא באירופה, ובמלחמת יום הכיפורים מילא תפקיד כמג"ד והיה למג"ד הצעיר ביותר בצה"ל.
בגיל 34 נפצע קשה בתאונת דרכים. לאחר שנה של שיקום אינטנסיבי הצליח אט-אט לבנות את עצמו מחדש, למרות המגבלות. בשנת 1997 נפל בנו, רס"ן נדב מילוא ז"ל, ששירת כמ"פ בחה"ן צנחנים. בערוב ימיו, הפגיעות בגוף ובנפש נתנו את אותותיהן ומצבו החל להידרדר. רוחו כבתה עד שנפטר בשנתו, בביתו.
וכך ספד לו אחיו הלל:
אחי היחיד והאהוב, באה מנוחה.
גדלנו יחד בחדר אחד, שם הונחו היסודות למי שגדלנו להיות. עם הזמן נוספה על אהבת האחים חברות עמוקה. השקט והטוב שלך השתלבו עם אמביציה, מנהיגות שקטה שכולה דוגמה אישית ודרישה עצמית למצוינות. וכך היית: צנוע, איש של אנשים, מלא טוב, מצטיין בכל דבר שבחרת לעשות, או שנבחרת לעשות. לי היית אח אהוב, חבר ואיש סוד.
ואז הגיעה השיחה ההיא, בחצות. ואבא, לגמרי בשליטה, מספר לי על התאונה. וזה היה קו השבר... לחמת כארי, כדי לחזור ככל יכולתך לחיים כאבא, כבעל, כחבר קיבוץ. זכית בבריג'יט שאין כמוה לאהבה, למחויבות בלתי מתפשרת. היא מעולם לא ויתרה לך ולא ויתרה עליך... גידלתם יחד משפחה למופת, שהיא ברכה לכם וברכה לעם ישראל. חייך היו מסכת ארוכה של ניסיונות שהיו מספיקים לכמה מחזורי חיים, הקשה מכולם הייתה נפילתו של נדב, קו שבר נוסף. אתה עמדת בכל הניסיונות בגבורה, באצילות, וללא תלונה.
בחרת בחיים. בחרת למצות את מחזור החיים השני, ואנחנו זכינו. אחי היחיד, האהוב והטוב, אכן באה מנוחה. נוח בשלום