אנו נפרדים מחברתנו הטובה והנעימה צביה דרעי. צביה הגיעה לטירת צבי בחורף 1956 במסגרת גרעין של עולים ממרוקו, שהיו בו רק שלוש בנות. הן הגיעו לכאן לבושות בבגדים יפים, בנעלי עקב ובתסרוקות מטופחות, קיבלו חדרים בצריפי מחנה הנח"ל, והשתלבו מיד במקומות העבודה. במחנה חברו לצעירי גרעין "גאולים", ובהם יעקב, שהתאהב בצביה. השניים נישאו בסתיו 1956, ונולדו להם שישה ילדים - ארבע בנות ושני בנים. כאשר נבנתה מכבסה לתפארת, הייתה זו צביה שקיבלה על עצמה את ניהולה. כשעברה לנהל את מחסן בגדי הילדים, מדדה בגדים לכל ילדי הקיבוץ, בחורף ובקיץ, דאגה בסבלנות רבה, שכל ילד יקבל את הבגדים המתאימים לו, בגדים חדשים ויד שניה. מדי פעם הייתה צביה מרחיקה לחיפה או לתל אביב כדי לקנות בגדים ובדים חדשים. עובדות המחסן, ותיקות וצעירות, הוקירו את מאמציה לשפר את תנאי עבודתן, והכול ברוח טובה וחברית.
אחרי כמה שנים במחסן התבקשה צביה להיכנס לעזרה במטבח טירת צבי "לשנה אחת" שהלכה והתארכה. במהירות בלתי רגילה נכנסה צביה לעבודה כמבשלת ראשית, הבינה לנפש הסועדים, הנחתה חמישה או שישה אקונומים, התמצאה להפליא בכמויות המזון הנדרשות בימי החול, בשבתות ובחגים, ותכננה את העבודה לפי תפריט שבועי קבוע. למרות לחצי העבודה התנהלה צביה בסבלנות, העובדים אהבו לעבוד לצִדה, ויצרו עמה קשר של חיבה הדדית.
כאשר גדלו ילדיה, חשקה נפשה של צביה לעסוק בתורה, ויצאה יומיים בשבוע במשך שנה תמימה ללמוד ברמות שפירא. לאחר מכן מצאה דרכי לימוד בטירת צבי או בסביבה בעמק. היא נהנתה מההרצאות ומשיעורי התורה, והתמידה להשתתף בהם.
את צביה נזכור כאישה יפה, שמחה, טובת לב מאוד ומאירת פנים. נזכור את צחוקה המתגלגל, את תרומתה לכל חג ומסיבה, את האווירה הטובה אשר ידעה להשרות בכל מקום שבו עבדה או ניהלה. ברצוני לציין את בני המשפחה, אשר מסירותם לאמא, סבתא צביה, בימי חוליה, הייתה מופת לכיבוד אב ואם. מי ייתן שלא תוסיפו לדאבה עוד.
יהי זכרה ברוך,
יזרעאלה כספי
