אמא אהובה, היית, ולפתע אינך. נשמתך, הליכותייך ויופייך, נוף מולדתנו. מושבניקית היית, הקטנה ל'שבט' מבצרי, מקימי מושב כפר חסידים. כמה הערצת את הורייך על ההתמודדות עם הקשיים ועם המחסור. כמה הערצת את אחיך הבכור, מאיר, על התגייסותו לפלמ"ח ועל השתתפותו במלחמת השחרור. כמה אהבת את אחיך דוד (מושבניק) ז"ל מגשים חזון הציונות, וכך גם עם אחיך שמואל ז"ל, שחזר לכפר.
לא היית אמא של עוגות קרם לימי הולדת, אך השכלת ביחד עם אבא לבנות בית ומשפחה שבה יצרתם גאוות יחידה, אחווה ואהבה. ידעת לומר את החשוב לך, גם כאשר רצינו לשמוע דברים אחרים. עם זאת, תמיד התחברת אלינו, ותמכת בבחירותינו.
בפועלך בחיק המשפחה ובקיבוץ הבאת אתך מסר של "הצנע לכת", כבוד והערכה לאנשי העמל והמלאכה וקבלת האחר כפי שהוא. ברחת מכל סוג של רכילות, ויותר מכול, ידעת להודות לכל איש ואישה על מחווה או על עזרה שזכית לקבל. הזוגיות הקסומה שטוויתם, את ואבא, היא דוגמה ומופת לאהבה שאינה תלויה בדבר - עמוקה וחזקה, איתנה וכנה, אהבה של שותפי אמת.
הקיבוץ היה בעינייך חזון יפה, ואף שראית בדרך יישומו סימני שאלה רבים, היית הקיבוצניקית הראשונה בחריצות ובמוסר עבודה בכל התפקידים שמילאת: גננת, מדריכה ואם בית בחברות הנוער, עבודה באולפנים לעברית ולגיור ושיננית.
בשבת האחרונה אספת את עצמך בכוחות גדולים כדי להיות אתנו. בערב שבת, בעמדנו לפני הנרות, קרס גופך,כמה ימים לפני האזכרה של אורית שלנו ז"ל, אליה התגעגעת ערב ובוקר, ובכל יום תמיד.
הכרת הטוב הייתה כל הווייתך. כל דבר שעשינו היה הכי טוב בעינייך. היית מלאה שבח והודיה לקיבוץ, לחבריו ולמנהליו על שהשכילו לשמור על המרקם החברתי הכל כך ייחודי לעין צורים; לסימי המיוחדת והאהובה, שהצטרפה אלינו כדי לסייע לאבא; ומקום מיוחד היה לך לעדינהל'ה, שהייתה בשבילך, וגם בשבילנו יש לומר, מגדלור של טוב וחסד, של אהבה ושל תמיכה נפשית וגופנית.
אמא אהובה, נוחי בשלום על משכבך, ומסרי את אהבתנו לאורית שלנו ולכל בני המשפחה המתבוננים בנו מלמעלה.
שלך באהבה ובגעגוע,
רז
