אינס נולדה בפרנקפורט להוריה סלמה ויוליוס גרינוולד, ושמה היה אינגה. כשנה וחצי לאחר לידתה נפטרה אמה, ומאביה נאלצה להיפרד בהיותה בת 9. היא שמרה אתו על קשר עד שנלקח עם יהודי העיר למחנה ריכוז בטרייזנשטאט, ושם הוא נספה. את ילדותה היא עברה בבית יתומים בפרנקפורט. כשצפה אביה את העומד להתרחש, ביקש מאחותו, שחיה בדרום אמריקה, לאמץ לחיקה את בתו. וכך, עם מזוודה קטנה ומעט מזכרות מאימהּ, הגיעה אינגה לדרום אמריקה, ושם שונה שמה לאינס. בתחילה החיים באורוגואי היו לה קשיים, אך אט אט התחברה עם בנות גילה, הצטרפה לתנועת בני עקיבא, ושמעה על ארץ ישראל ועל קיבוץ. אינס עלתה בשנת 1950 במסגרת גרעין, והגיעה ישירות לסעד. שלוש שנים מאוחר יותר הקימה משפחה עם לייבל, אלימלך ז"ל, ונולדו ילדיהם, שהיו לה מקור לגאווה. עבודתה הראשונה הייתה במטבח, אך עד מהרה עברה למחסן הבגדים, שם עבדה שנים רבות בתיקון בגדים, בדאגה לכביסה שתצא השכם בבוקר, ותחזור נקייה ומסודרת לתאי החברים.
אינס ואני היינו נפגשים מידי שישי בבוקר, כשאינס הגיעה לחדר כושר ולקחה את העיתון. לאחר שהפסיקה לפקוד את חדר הכושר, דאגתי להניח לה את העיתון על השרפרף ליד דלת ביתה. הייתי מוצא אותה יושבת בכורסה - קוראת, צופה במרקע, וגם בימים שלא חשה בטוב, לא הסכימה שאטרח חלילה ואכין לה אפילו כוס תה. לפני כשבועיים, כשהגעתי אל ביתה עם העיתון, ראיתי שהדלת החיצונית סגורה. כך נודע לי שלִבָּהּ החל להציק לה. בשבת פרשת יתרו, הזמינה את כל הקרובים אליה להרמת כוסית' וסיפרה על הלב החלש' ואולי בעצם ערכה מעין מסיבת פרידה...
אישה עם לב זהב עזבה אותנו. יחסרו לי אותן פתקאות קטנות שהייתה נוהגת לשים לקרובים לה לפני כל חג. דאגתה למשפחה, לילדים, לנכדים ולנינים, שעלתה לא פעם על דאגתה לבריאותה שלה, אך פרֵדתה מהעולם, כך בחטף, הייתה כפי שרצתה, ללא טורח על הסובבים אותה, ובראש צלול.
תהא נפשה צרורה בצרור החיים.
איתן הימן,
בשם הקבוצה
