דבורה יקרה,
צמד המילים אישה "קטנה-גדולה" כאילו נתפרו במדויק למידותייך הפיזיות והאנושיות. ניחנת בידי זהב, והיית חרוצה. היה לך שכל ישר ואינטואיציות מבורכות, שעזרו לך לפתור כמעט כל בעיה שנקרתה בדרכך.
נולדת בפולין בעיר זשֹוב. בזמן המלחמה הוגלית עם כל משפחתך לסיביר. הורייך נפטרו מרעב, ואת נשארת יחד עם אחייך - יהודית, שלמה ודב, לבד בסיביר. משם עברתם לטהרן, ובשנת 1943עליתם לארץ יחד עם כל ילדי טהרן. הגעת ל"בית-אהבה" שבקריית ביאליק, ולאחר מכן לכפר-הנוער שבכפר חסידים, שם הכרת את יהודה. כעבור כמה שנים הצטרפתם לחברי שלוחות, שהיו בתחילת הקמת הקיבוץ, ושם נישאתם והקמתם את ביתכם המשותף. בשנותייך הראשונות עבדת בברזלנות בניין ובהקמת גדרות. מאוחר יותר טיפלת בילדים במשך כמה שנים, עד שנשלחת מטעם הקיבוץ ללמוד תפירה בתל-אביב. עבדת שנים במתפרה, ובכישרון רב תיקנת תיקונים, תפרת בגדי ילדים, והיית "מלכת-התחפושות." לא במובן של להתחפש, כי את תמיד היית אמתית... אבל בהכנת התחפושות היית "מלכה" - לא הייתה תחפושת שלא הצלחת להכין במקוריות, ובדיוק לפי התמונה שהראו לך.
דבורה יקרה, בערב שבת הסתיים הבית האחרון בשירת חייך - "שירת דבורה." נגאלת מייסורייך, ממחלתך הקשה. דבורה הנביאה מהללת את ה' על ניצחונו של עם ישראל במלחמה. גם את זכית לנצח במלחמות המשמעותיות בחייך, והצלחת לממש בגופך וברוחך את שורת השיר: "עד שקמתי דבורה, עד שקמתי אם בישראל." יחד עם יהודה, ידיד הנפש שלך, העמדת צאצאים הרבה, והם לימדונו בתקופה האחרונה לחייך, פרק מאלף בהליכות כיבוד אב ואם. התגברת על מחלה קשה בעברך, וזכינו שתהיי אתנו עוד שנים רבות ובבריאות טובה. אנו מחבקים את בני משפחתך - יהודה, עפרה, ענת, עמליה, עודד ועידית, בשעה קשה זו, ומאחלים להם ימים שקטים יותר. יהיו הזיכרונות היפים, המשפחה המלוכדת וכאמור ניצחונותייך, לניחומים בעבורם. נוחי בשלום דבורל'ה היקרה באדמת שלוחות שכה אהבת.
יהי זכרך ברוך.
רעיה אריאל
