זהבה, מחברות "עין צורים" הוותיקות, אשה אצילית. עליה נאמר "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" (משלי ל"א, י.) במשך שנים רבות היא ויהודה אישה, היו מאבני היסוד של עין צורים, מסמלים את הצניעות, המסירות והאמונה בערכי הקיבוץ. זהבה נינתו של יואל משה סלומון ממייסדי פתח תקווה, הייתה גאה על ייחוס זה של הגשמה ציונית, ועל היותה ירושלמית. ביתם של זהבה ויהודה היה תמיד בית פתוח. כל באי הבית היללו ושיבחו את התבשילים והמאפים של זהבה, ואת האווירה הנעימה ששררה בו. חריצותה, תבונת כפיה וניקיון ביתה, היו לשם דבר בפי אותם שבאו ללימוד תורה, ולעיסוק בסוגיות העומדות על סדר היום.
זהבה מילאה את כל תפקידיה בקיבוץ במסירות מלאה, בדייקנות ובחריצות. בבתי הילדים, במטבח בבישול לתינוקות הקיבוץ ובמחסן בגדי הילדים, ביטאה איכויות של דיוק וקפדנות בפרטים קטנים כגדולים.
לזהבה היה ידע עצום גם בתחום הספרות. אהבתי לשוחח עמה על ספר חדש שיצא לאור, או להחליף דעות על התרשמותה מרשימה ספרותית שעסקה בהווה או בעבר הציוני.
ניסיון חייה העשיר תובל תמיד במשל או בסיפור. היו לה גם ידי זהב והסוודרים שסרגה ליהודה היו לדוגמא. היה לה חוש אסטטי, תמיד הקפידה בלבושה, וחזותה הנעימה הייתה חלק מאישיותה החזקה והמיוחדת. את כאביה שמרה באיפוק עצמי ונמנעה מחשיפתם. אולי כדי לא להכביד על הזולת, ומתוך צניעות אישית.
זהבה הייתה אם מסורה מאוד לילדיה, טיפלה בהם ברוך ואהבה, והשקיעה בחינוכם וגידולם. יחד עם יהודה כוננה משפחה חמה, דואגת ותומכת.
כאשר חלתה, ראינו כולנו כל אוהביה, כיצד ילדיה משיבים לה אהבה, מטפלים ודואגים לבריאותה ולכל מחסורה ומקיפים אותה ואת יהודה בחומה מגינה ותומכת.
תודה והערכה גם לדוריס, המטפלת האישית של זהבה. היא ביטאה כלפי זהבה ויהודה דאגה. כל עוד יכלה, האירה זהבה פנים למברכיה.
זהבה יקרה, היי מליצת יושר לאישך יהודה, לילדייך, לנכדייך לכל בני משפחתך, ולחברי הקיבוץ.
יהי זכרך ברוך,
אסתר מבצרי
