זכות גדולה היא לספר על נורית, חברתנו היקרה, החברה של כולם. נורית – נורה רוונה, נולדה באיטליה למשפחה יהודית מסורתית. עם עליית הפשיסטים לשלטון, נכחה בהקראת חוקי הגזע על ידי מוסולני וברגע זה גמלה בליבה ההחלטה לעלות לארץ. בגיל שש עשרה עזבה את משפחתה, ועלתה במסגרת “עליית הנוער” למוסד “אהבה.” כבר כנערה בלטה בהיותה יוזמת ופעילה בתוכניות התרבות. תאוות הלימוד ליוותה את נורית לאורך כל חייה. היא עבדה כמדריכה בכפר הנוער הדתי כשהוריה שלחו לה כסף ובקשו שתבוא לאיטליה. לאחר שבע שנים בהן לא פגשה את משפחתה,ששרדה את מוראות השלטון הנאצי, חזרה לעיר מולדתה. באיטליה התחילה לעבוד בבית יתומים ומעדותם כעבור שנים ניתן ללמוד כי הצליחה לכבוש את ליבם ולהחזיר להם את האמון באדם באשר הוא אדם. שנה אחרי שחזרה לשדה אליהו, נישאה ליוחנן וביחד הקימו את ביתם, והולידו את שלשת ילדיהם: דגנית, חובב ז”ל, והגר. כשהתחילה נורית לעבוד כמטפלת בבית הילדים חשה במציאות המורכבת: “החינוך היה מאד קשה. הכל היה בגישושים. אלה היו הילדים הכמעט ראשונים והיו לנו התלבטויות של הורים צעירים שאין להם עם מי להתייעץ. נתקלנו בהתמודדויות ובבעיות חינוך קשות.” נורית השקיעה רבות בעבודה זו והייתה מטפלת מסורה, דאגנית, יצירתית ובעלת כישרונות רבים. לאחר כתשע שנים בחינוך, עברה לאקונומיה ובמשך עשרים ושש שנים, בעיתות מחסור ובשנים של שפע, שירתה באהבה ובמסירות את הציבור. לאחר שפרשה המשיכה לעבוד במטבח שנים רבות מאד. בכל שנותיה הייתה פעילה ומעורבת בחיי הקיבוץ. שנים רבות כתבה בעלון הקיבוץ תוך שהיא מפגינה סקרנות, התעניינות ומעורבות בכל מה שקורה. נורית כתבה גם הצגות לבני מצווה ולפורים וחרזה שירים נפלאים שהוקראו בהטעמתה המיוחדת באירועים רבים.
למדנו מנורית על צניעות ואיפוק, על מסירות, עמל ודייקנות. על השקעה ונתינה, תוך עמידה על העקרונות, דבקות באידיאולוגיה ועל אהבת האדם באשר הוא אדם.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
מתוך ההספד, תמר שורק
