נכתב ע"י עין הנצי"ב
אמא היקרה והאהובה,
נולדת בקושיצה שבסלובקיה כבת יחידה למשפחה אמידה בה גדלת באושר ובשמחה. בחג השבועות תרצ"ד, נשלחת עם כל יהודי עירך לאושוויץ, ובתוך דקות נשארת שריד יחיד למשפחתך. אמא, את שלא דיברת אתנו במשך 52 שנה על הנורא מכל שקרה בחייך, החלטת במפתיע להצטרף כעדה למסע לפולין ולמסע שורשים פרטי במחוזות ילדותך. כשהתחלת לספר, לאחר המסע אל המקומות ההם, אל פצעי הנפש, כאבי הלב, החרדות והפחדים שליוו אותך, פתחת תמיד את סיפורך כך: "שלושה נסים קרו לי". רצית שנדע מה היה, הרגשת חובה לספר, אבל רצית שנאזין לא רק לנוראות, אלא לתחושת ההודיה הגדולה שלך על שבמעמקי התופת, התרחש הבלתי ייאמן וניצלת. על שאת חיה. ידעת תמיד לראות אור גם באפלה מוחלטת. וכך חיית את חייך, והקרנת עלינו את כל האור המופלא הזה שהיה בך – וכל אוהביך ממשפחתך וכל אוהביך כאן בקיבוץ, וכל יודעיך מרחוק ומקרוב השתאו על האור הזה.
לאחר תקופת השתקמות באנגליה, הגעת לביקור בהכשרת בח"ד. שם פגשת את אבא. שניכם הייתם בודדים אבל ביחד מצאתם כוחות להגשים את מטרת חייכם - להקים משפחה, שמבחינתכם הייתה הנקמה בצורר הנאצי שפגע בכם ובמשפחותיכם כל כך.
הקמת כריכייה שהביאה לך הנאה וסיפוק. היית כורכת ספרים מעולה, וכרכת במלאכתך גם בין מביאי הספרים וסיפוריהם. הכריכייה הפכה תחתייך למקור תיקון לקרעים מסוגים שונים...
אמא, היית מופת ביחסך המיוחד לכל אחד ואחת מנכדייך ונינייך, בקשב ובדיבור המתאימים לכל אחד ואחת מהם, והם החזירו לך בדרכם. כך גם למאומצים, לידידים ולכל מי שבא לביתכם. במגילת קהלת, אותה אהבת ביותר, נכתב: "אל תְבַהֵל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני הא-לוהים, כי הא-לוהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים". דברייך היו מעטים, אך כל כך חזקים ותמיד יצאו מפיך, כמי שיודעת את עמידתה לנוכח א-לוהים בשמים.
אמא, לכי לשלום, את בלבנו, נזכור אותך תמיד ונשתדל ללכת בדרכייך.
בנך, גדליה קרן