נכתב ע"י משואות יצחק
חנן חורש זקן חברי המשק, שותפנו למשק במשך שישים שנה, הלך מאיתנו לאחר חיים ארוכים, בריאים, ערכיים ופוריים.
חנן נולד בברלין שבגרמניה בשם הנס הירש. בזיכרונותיו סיפר על נסיבות לידתו: "את הורי לא הכרתי כי אבא לא חזר ממלחמת העולם הראשונה, ומה שקרה לאמא לא יכולתי להיוודע אף פעם. העבירו אותי לבית יתומים יהודי בברסלאו ושם הייתי עד גיל 6". משם הועבר לבית יתומים בעל משטר קפדני ונוקשה וחווה ילדות עגומה.
הוא למד בביה"ס עממי שמונה שנים ומאחר ולא היה מי שיממן את המשך לימודיו נאלץ לעזוב ולצאת לעבודה. בעזרת תמיכה מהקהילה למד בישיבה הציונית של הרב הופמן בפרנקפורט ומשם הגיע להכשרה בגרינגסהוף והתמחה ברפתנות.
בשנת 1937 קיבל סרטיפקט, הגיע ארצה והצטרף לקבוץ טירת צבי. חנן השתתף בקרבות ההגנה על הקבוץ. בקרב הגדול לחם כמקלען על גג הטירה, ולידו נהרג חברו. בתום הקרב הופיעו הבחורות, וביניהן מרים, וכיבדו את הלוחמים במשקה חם. זה היה הניצוץ שגרם לקשר ביניהם. הם נישאו בערב שבת הגדול תש"ח. 17 שנים גרו בטירת צבי אך כשנולדו ילדיהם הם חפצו לגדלם בבית והחליטו לעבור למשואות יצחק. הפרידה מחברי הקיבוץ היתה נרגשת וחמה.
חנן עבד בפרדס, בלול, במדגרה אך גולת הכותרת – הגן נוי. חנן הוא זה שעיצב את תשתית נוף משקנו - את אזור בית הכנסת, שדרות הדקלים והפקאנים, גינת בריכת השחייה, אזור הגנים גן "שבעת המינים" ועיצוב שכונות החברים. לאחר שנים רבות בענף פרש לגמלאות, אך המשיך לעבוד בכריכיה ואז במפעל "על-בד" (לשם רכב יום יום על אופניים עד גיל 92).
חנן, עם מרים רעייתך בנית שבט לתפארה. שלושת ילדיך, יהודית, אבנר וגדי המשיכו דרכם במשק וזכית לראות נכדים ונינים שגרמו לך אושר בל-יתואר. מילד חסר הורים ומשפחה הצלחת לבנות חיים שלמים, חיי משפחה וחיי חברה ולהטביע חותמך על הסביבה. אנו מצדיעים להתגברותך על נתוני פתיחה נחותים ומחזירים אותך לאדמת המשק שאת נופו עיצבת וטיפחת באהבה במו-ידיך.
דב גוטליב
(מתוך הספד)