נכתב ע"י שלוחות
בראש השנה התגברת על מחלתך כדי להתפלל ככל שכוחך אפשר בבית הכנסת, ובין כסה לעשור הלכת לעולמך. חיית חיי תפילה ואמונה, עיון ולמידה, אהבה ורעות, תום וחכמה, הוראה והקנית ערכים, עליה והגשמה.
לפני שישים ואחת שנים הגעת לחופי הארץ כדי להגשים, כחברת השומר הדתי ממונטריאול, את מאווייך - לחיות חיי תורה ועבודה בארץ ישראל. תחנתך הראשונה בארץ היתה בסמינר למורים ולמדריכי עלית הנוער בבית וגן בירושלים. שם ספגת את האווירה המיוחדת שנוצרה במקום על ידי מחנכים דגולים ומסורים ועיצבת את דרכך בהוראה.
כעבור שלש שנים הגעת לשלוחות ולא עבר זמן רב עד שנישאת לאשר ז''ל. יחד הקמתם בית נאמן של אהבת תורה, קיום מצוות ועשייה למען הזולת. לימדת את
חברות הנוער ששהו בשלוחות וכעבור זמן עברת להוראה בבית הספר המשותף- שק"ד. שם חינכת כתות רבות והקמת וריכזת את המרכזייה הפדגוגית.
בשלוחות, דאגת להקים ספרית קלטות של שעורים תורניים. וכמדומני כי את האזנת לכולן – והשכלת ונהנית מכך. הכנת כלות רבות לקראת חתונתן ועסקת בגמילות חסדים. לא פסחת על אף שעור, הרצאה, אירוע תרבות או קונצרט. בכולם השתתפת.
לפני כחמש עשרה שנים חלית. במרוצת הזמן תסמיני המחלה החמירו והקשו יותר ויותר על התקשורת בינך לאחרים. אבל, למרות המחלה, כאשר נכנסו אליך הביתה כמעט תמיד מצאו אותך מעיינת בספר, לרוב בתנ''ך.
ולה, נוכחותך הברוכה בינינו, כחברה וכמחנכת, תרמה לעיצוב וייצוב עולמנו הרוחני כמגשימי תורה ועבודה. זאת מורשתך לילדיך המסורים, נכדיך, ניניך ולנו חבריך.
תנוחי בשלום על משכבך.
אבי גודמן.