נכתב ע"י קיבוץ טירת צבי
שאול נולד בברלין. למד בבית ספר יהודי ובישיבה. בגיל שבע-עשרה יצא להכשרה של הבח"ד בגרמניה וב-1939 ברח לאנגליה. בתום מלחמת העולם השנייה עלה ארצה והצטרף לטירת צבי. כעבור שנתיים, נשא את מרים, אז קניגספר, לאישה, ונולד בנם היחיד, חברנו יוסי שמואלי.
בשנים הראשונות עבד במחסן התבואות, כיהן כסדרן עבודה, היה רפתן, חקלאי בכרם וחבר בוועדות. הוא עבר בשמחה ובהומור חבלי קליטה במקום הקשה הזה, עד אשר נתבקש לנהל את ענף התמרים.
באותם ימים, בשנות השישים למאה הקודמת, כל העבודה היתה עבודת כפיים, בחום ובקור, בגשם ובשרב. את ההשקיה עשה עם טוריה. את מיון התמרים,
הבחלתם, ייבושם ושיווקם - היה נוהג להשוות לעבודה בתקופת אבותינו. ענף התמרים היה שנים מזוהה עם שאול, שזכה לתרום ולראות איך מענף חדש וקטן,
הגיע המטע להיות הגדול בארץ, ברבבות העצים ובתנובתם. ייאמר לשבחו שגם כאשר צעירים ממנו קיבלו את הניהול לידיהם, המשיך לעבוד במטע התמרים,
עבודה לא קלה, עד גיל מופלג. שאול, במו ידיו ובאישיותו, היה יסוד חשוב במטע.
שאול, "יקה" בהתנהגותו ובהשכלתו, ידע לנתב גם את שעות הפנאי. שנים רבות התמיד בלימוד משניות בשיעורו המפורסם של שמואל צביאלי ז"ל. באחת ממסיבות סיום הש"ס, תיאר שאול את האווירה והחשיבות של שיעור זה.
פן נוסף בדמותו של שאול אלו עבודות החימר, הדמויות והכלים אותם יצר במשך שנים רבות בחוג לקרמיקה ב'גיל עוז'. על יצירות אמנות אלה אמר פעם: "אני מפסל ויוצר בחוג רק כשעתיים וחצי בשבוע, בשבילי זה מצוין, כי השבוע שלי מלא בפעילות... כמה נפלא לחיות בקיבוץ ובעמק...".
גם אם היו שנים של קושי וסבל, זכה שאול לתמיכה ולסעד מיוסי בנו ומברברה כלתו, ומהמשפחה היפה, זכה לנכדים ולנינים העוסקים בתורה ובעבודה.
תמו ימי חייו של שאול, חיים של עשייה ותרומה, של אמונה בצדקת הדרך. למדנו ממנו כמה דברים חשובים: את ערך העבודה, המסירות, ואת התבונה לחיות חיים מלאים במשמעות.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
יזרעאלה כספי
(מתוך ההספד)