בשבת בבוקר, צלול, בלבוש חגיגי בדרך לבית הכנסת שהיה בשבילך הרבה מעבר למקום תפילה, סיימת את חייך ונפרדת מהעולם. ברחבה של בית הכנסת, שהיה לך חלק רב בבנייתו, ובו השקעת בשנים האחרונות את מירב מרצך, חלקנו לך כבוד אחרון.
נפגשנו בהיותי מרכז ענף צעיר. גויסת ללוות את שיפוץ הסככות ברפת ואז התוודעתי ליכולת התכנון, הפיקוח ופתרון הבעיות שלך. לא רק "חכמה ותבונה ודעת לעשות בכל מלאכה" (ככתוב) הייתה לך, הייתה בך גם "חכמת לב". היכולת להבין לבם של אנשים, לשוחח, להקשיב, להבין את המניע והכוונה הנסתרת, לשמוע דעה, וגם להתעמת איתה. שיחה איתך תמיד נגעה בשורש העניין.
גויסת למשימות שונות. היית המלווה של נצרים. מיטב הנוער של הקבה"ד נשאבו למשימה זו על ידך, מתוך שליחות והנאה גם יחד. עסקת בריכוז טיולים. הצטרפת לצוות החממה. הקמת את מאגר המים, את חברה קדישא, ואת מפעל המזגנים. היית איש של פרויקטים מגוונים.
"אני איש פשוט", היית אומר לי, כאילו לא מבין דברים בין השורות. "איש פשוט" שמבין בהקמת קיבוץ ובגיבוש קהילה, בהקמת מאגר ומשק מים, ובעוד הרבה דברים שרק "אנשים פשוטים" יודעים לעשות. איש עם נשמה יהודית וחזון וערכים שמהם תמיד נגזרו דעותיך. ואיש עקרונות - כשמשהו היה חשוב לך, לא ויתרת בקלות (והיו לך דעות מוצקות בנושאים רבים, ולהן תימוכין ואסמכתאות רבות...).
והיה השיעור... במשך שנים רבות נפגשים מידי שבוע, גם כשחשת ברע, למדנו גמרא בחבורה. שם – היית מעמודי התווך והפרית אותנו בהבנה, העמקה ושאלות משמעותיות, כהתפתחותה של ההלכה עם המציאות המשתנה. היית איש של ספר ושל לימוד. איש של דיון והעמקה, וזכית להוריש זאת לילדיך.
מלכה והילדים, אנחנו מחזקים את ידיכם. יש לכם עוד ממנו, והרבה.
פוצ'י. סיימת היום מסע ארוך וקשה. מאבק יומיומי על בריאות ועל שפיות. והצלחת! לעשות הכול כדי לשמור על החלקים העצמאיים שלך ולא לוותר. המשכת לשמור על מוראל (כלפינו – החברים) ועל צלילות הדעת והמעורבות. וכל אלה, עד יומך האחרון.
נוח בשלום על משכבך.
דרור רמיאל
(מתוך ההספד)
