"אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ לֹא נְכַחֵד, מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן...
אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם
לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם..." (תהילים ע"ח, 3-6).
פרקי תהילים היו החזקה של שבתי, במשך שנים רבות, בימי זיכרון, ביום העצמאות ובאירועים רבים אחרים. צליל קולו, ההטעמה, הדגשים וההקפדה על עברית נכונה ומדויקת הביאו את כולנו להתרגשות רבה.
שבתי נולד ב-1918 בעיר לודז' שבפולין. מגיל 8 חי בוינה. ימים ספורים לפני ליל הבדולח הגיע בעלייה בלתי לגאלית לחופי נתניה. עוד בהיותו בוינה הגיע לידיו עלון בו סופר על הקיבוץ ברודגס. "אהבתי את הרעיון", סיפר שבתאי. כך הגיע לשדה אליהו.
בפרשת תולדות כתוב: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כ"ו, 5). הפרשנים הסבירו: "תורותי" – אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה (מסכת יומא). שבתאי היה איש שגילם בחייו ובעשייתו את שתי התורות.
הוא היה הקצין הלוחם, הבנאי, והחשמלאי, והיה איש אפיקי מים ואחר כך הצטרף לביו-בי. בכל עשייתו ניכרת הקפדנות על הפרטים הקטנים, הדיוק, האסתטיקה, ומעל לכל אלה הסיפוק שבעבודת כפיים, שביצירה.
שבתי היה גם למדן ותלמיד חכם גדול. היה משכים קום ללמוד עוד דף גמרא ולהתחיל את יומו, כפי שהעיד פעם: "כשאני מלא...". המלאות של שבתאי הייתה התורה, העבודה והאהבה הרבה שלו למשפחתו.
שבתי היה מצאצאיו של מהר"ם מרוטנברג שפעל במאה ה-13 והיה מאחרוני בעלי התוספות. המהר"ם מת בכלאו. הוא לא הסכים בשום אופן שיהודים ישלמו כסף בעד פדיונו. זו הייתה קפדנות, שהייתה שזורה באופיו ומשהו מקפדנות זו ועמידה על ערכים עברה גם לצאצאו.
בביתם של סוזי ושבתי חנוכייה, שנותרה כמעט השריד היחיד מבית הוריו, שנספו בשואה.
משפחה יקרה, השנה תדליקו את החנוכייה ללא אביכם, אך עם האור המיוחד שהיה בו.
יהי זכרו ברוך.
תחיה תמרי
(מתוך ההספד)
