בעיצומו של יום השבת הלכת לעולמך בשקט, שקט שאפיין את כל חַיָּיִךְ בתוכנו. בליל שבת פקחת בפעם האחרונה את עינייך, נפרדת במבט אוהב ורגוע ובשעת המנחה, בתחילתה של שעת "רעוא דרעוין" – שעת "רצון הרצונות", קיבל הקדוש ברוך הוא את בקשתך לנוח בשלום על משכבך. החזרת אֶת נשמתך לבורא עולם כשאַתְּ מפויסת וּשְלֵמָה, כפי שכתבה זלדה:
לָלֶכֶת מְפֻיָּס
בְּלִי פַּחַד,
בְּלִי שֶׁשְׁמוּרָה בּלֵּב טִינָה עַל אֱ-לֹהִים,
בְּלִי בּוּשָׁה נוֹקֶבֶת כְּלַפֵּי הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּלִי מְרִירוּת פְּתָנִים כְּלַפֵּי קְרוֹבִים שֶׁבִּקְרוֹבִים.
לָלֶכֶת מְפֻיָּס בִּנְשִׁיקַת עֵינַיִם מִכָּל צוּרָה
וּבִנְשִׁיקַת נֶפֶש מִכָּל רֶגֶש,
לַעֲבוֹר בְּנַחַת מְהֵיכָל לְהֵיכָל.
כרחל אמנו אפיינה אותך, אילנה, הדאגה לכולנו, ובראש ובראשונה הדאגה לבעלך, לשלושת ילדייך, לנכדייך ולנכדותייך, שכולם מסורים אלייך, אוהבים אותך, וטובים מאד כלפייך.
חמש שנים עשתה אילנה בביתה, ולכל אורך הזמן ניצב לצידה יוסף בעלה, שלא פסק מלסעוד אותה ביום ובליל. כשלושה שבועות עשתה אילנה בבית החולים, וּלְצידה אודי חתנה, שכמעט לא מש ממיטתה. זכית, אילנה, להיות עטופה באוהבים, זכית להקים פה בארץ ישראל משפחה נפלאה!
אילנה נולדה בטוניס לפני קרוב ל-85 שנה. אחיה יעקב סיפר: "מִיַּלְדוּת אני זוכר אותה כַּילדה הטובה של המשפחה. מצעירותה טיפלה בכל האחים, וסייעה לאמא במשק הבית". בגיל 30 עלתה ארצה עם הוריה ואחיה, לַמַּעֲבָּרָה בְּפאתי המושבה גן יבנה, וכולם יצאו יחד לעבוד ולהתפרנס מעבודות דחק בחקלאות. לימים סיפרה אילנה כמה קשה היה לה לְעַשֵּב כל היום בשמש הקופחת, וכמה סבלה מכאבי גב בַּיָּמִים הארוכים של קטיף הכותנה. מזכרת מאותם ימים נמצאת עד היום אצל אודי, בעלה של שרי, המשתמש בעבודתו בשדה בסכין ההרכבות שקיבל מאילנה.
כאן ביבנה בנתה אילנה את ביתה עם יוסף, והחלה את דרכה בטיפול בילדי הגיל הרך, אותם אהבה מאוד, ואחר כך במחסן הבגדים, שם עבדה בשקט, בהתמדה, בחריצות, ובעיקר במערכת יחסי אהבה, הערכה וחברוּת עם השותפות למלאכה.
דבורה, זאב ושרי, יעקב ואודי וכל הנכדים והנכדות, זכיתם לאמא טובה, סבתא אוהבת ודואגת, והיא זכתה לילדים נהדרים.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן.
נחמיה רפל
(מן ההספד)
