"עצוב למות באמצע התמוז"
כמעט שנה עברה מאז שברוך נפטר, ואני עדיין מתחבטת איך להעלות על הכתב את דמותו של הבן שאיננו, ושלמעשה עזב אותנו כמעט עשור לפני מותו כשטבע ביום ט"ו בתמוז תשס"א, כשבועיים לפני יום הולדתו ה-17.
ברוך היה הילד השישי משבעת ילדי משפחת ביאלה. מוקדם מאוד ספג את אהבת הטבע שאפיינה את משפחתנו. כילד קטן היה מבקש מאבא אברהם – פקח מזיקים ומחלות צמחים, להביא לו חרקים שמצא בשדות. מעבודתי בפינת החי הובאו הביתה מיני גורים וברוך היה שותף בטיפולם. כשגדל, עבד גם הוא בפינת החי. ברוך פרח בטיולים. כתבה אחת מחברותיו לכיתה: "כשישבנו להפסקה ברוך הלך לכבוש עוד כמה הרים שלא היו מתוכננים במסלול. כולנו מותשים והוא מוסיף לעצמו עוד הרים, עולה ויורד אותם בלי למצמץ וכמובן בחיוך ואור בעיניים". לברוך היו עוד תחביבים. הוא הרבה לשחק משחקי מחשב וגם צבר לו אוסף נכבד של טלכרטים מישראל ומהעולם.
ברוך אהב לשחות אך השחייה היה בשבילו יותר מתחביב, הוא ראה בביצועיו בבריכה אתגר. היה לי קשה לתהות על קנקנו של בני הצעיר, שלא היה איש דיבורים. שמחתי כשלקראת סוף כיתה י"א הוא התעניין ב"שייטת" ועבר בהצלחה מבחן קבלה לגדנ"עות ים. אני נזכרת בסיפור ששמעתי מאחת המטפלות בגיל הרך שבאופן מצמרר היה מעין נבואה. באחד הימים, כשבריכת השחייה של הגן המתה זאטוטים, ראתה אחת המשגיחות את ברוך במים כשהוא צף ללא תנועה על בטנו. כשניגשה אליו בבהלה הוא קם על רגליו צוחק. חלפו שנים ושוב ראו את ברוך במים שוכב ללא תנועה על בטנו, אבל הפעם הוא לא קם. הוא לא קם יותר לעולם.
הוא הגבוה מכולם
עיני תכלת ושתקן
הוא לעצמו קבע אתגר
ניסה
ובנסיונו נגמר
בהספדו כתב אחד מאחיו של ברוך: ברוך אחינו היקר, במהלך כמעט 17 שנותיך הבריאות היית איש פשוט, צנוע, ישר, מופנם ושקט אבל מלא טוב.
יהי זכרו ברוך
אמו, מרים
