אמא נולדה בפרנקפורט א-מיין במלחמת העולם הראשונה כבת יחידה להוריה, מוריץ ברוך ורוזה בכארך הי"ד שנרצחו באושוויץ. בת עשרים הצטרפה להכשרה חלוצית בגרינגסהוף, משם עברה לשבדיה ובשנת 1937 עלתה ארצה. כאשר באו נציגי רודגס לשכנע אותה להצטרף להקמת קבוצת יבנה נענתה ברצון. כשבאה ומצאה כאן שטח חשוף ללא עץ וללא מים, פנתה למזכיר: "אבל אין כאן כלום". הוא, בדרכו, ענה לה: "בשביל זה הבאנו אותך".
אמא הייתה אשה אצילית, בעלת הדרת פנים, חכמה ובעלת ניסיון חיים עשיר. מיעטה לדבר ועסקה בעשייה ובמיוחד בנתינה לזולת. היא החלה לעבוד בגן הירק ולאחר לידת הילד השני עברה לטיפול בילדים. לאחר התנסות קצרה בטיפול קבלה על עצמה את האחריות למחזור ילדים גדול במיוחד, וחינכה אותם בבית הילדים מכתה א' ועד לצבא. בעבודתה החינוכית זכתה אמא לחנך דורות של בנים ובנות למידות טובות, ונטעה בהם את הרצון ללמוד, לעבוד ולתת לזולת. כשבגרה עברה לטיפול בפעוטות, אחר כך בחולים ואחריהם בתינוקות. כשפרשה עברה למכבסה וגם התנדבה לסעוד חולים בבית החולים 'קפלן'. בשמונה השנים האחרונות חייתה בבית הסיעודי – וגם שם זכתה לתת לאחרים בחיוך של בוקר, בהומור עדין, בהסתפקות במועט ומתבונת חיים שצברה ואלו חיבבו אותה על כל מי שזכה לטפל בה.
אמא התחתנה בשנת 1941 וזכתה לראות בהרחבת המשפחה שבנתה עם אבא משה יהודה ז"ל, ממנו נפרדה לפני כמעט שלושים שנה. המלחמות הרבות שעברה בחייה והדאגות לילדיה ולחניכיה הרבים שלחמו במלחמות ישראל, הביאו אותה לסכם: "כל חיי עברו במלחמות".
לאמא הייתה דרך משלה בעולם האמונה, דרך שורשית ופשוטה. הקפידה להשתתף בשיעורי תורה ונ"ך, וחוויית התפילה בימים הנוראים האירה את פניה גם בשנותיה האחרונות.
אנחנו נפרדים ממך אמא. תודה לך על כל הטוב שהענקת לנו.
תהי נפשך צרורה בצרור החיים.
יואב איתן
