גדעון בשבילי הוא גדעון מהמקהלה. נוכחותו בחבורה הייתה ציר של יציבות ובטחון, מוביל בשירתו הצלולה, השקטה והמדויקת, מדויקת כמוהו. שנים היה גדעון אחראי על המקהלה עם חנה אפרתי. ארבעה חדשים נעדר גדעון מהחבורה, והשאיר אחריו חלל, האוזן מחפשת את צליל קולו, הנפש מחפשת את נוכחותו.
התהליך הנורא היה ידוע מראש. בפעם היחידה שהעזתי לבקרו שמעתי מבחוץ צלילי שירה, רוחי וחגית התפללו אתו תפילת קבלת שבת. כך באהבה, בשירה, בצחוק, במסירות ובגבורה התגייסה המשפחה ללוות את האב האהוב אל סופו.
גדעון נולד לפני שישים וחמש שנים לווילי וגלה, זיכרם לברכה, שמונה שנים היה בן יחיד עד שהילל נולד. מאביו למד את רזי מקצוע המסגרות וכשבגר ניהל את המסגרייה. כשההורים הזקינו ונחלשו היה להם משענת ומקור תמיכה עם רוחי והילל, שייבדלו לחיים ארוכים ועם לאה זכרה לברכה.
גדעון פעל בשקט, בדייקנות ובמקצועיות. כך בתפקיד מרכז שירותים וסידור עבודה, כאחראי הגברה ותאורה, במכון התערובת ובמפעל השעונים. בשקט ליווה את הזקוקים למכשירי שמיעה, הסיע אותם וסייע להם. וכך היה גם בבית, מארגן, מייעל, משכלל, מבטא את אהבתו בעשייה.
גדעון השקט והמסודר אהב את רוחי הסוערת, התגאה במעשי ידיה, ליווה אותה ועמד מאחוריה. ורוחי, בגבורה עמדת לצדו באהבה במערכה האחרונה בחייו. גדעון הלך והתרחק, והמשפחה הלכה והתהדקה סביבו, בנים בנות, בני זוג, נכדים ונכדות מחזירים לו אהבה על אהבתו. כשמלותיו של גדעון התמעטו רשמה רוחי את דבריו: יש לנו משפחה נהדרת.
רוחי, זוהר ונורית, חגית, שי ואורלי, רון ויונת, שירי וקובי, אורן, הלל ושרה, נכדים ונכדות, משפחה יקרה ונהדרת, לב כולנו אתכם.
יהי זכרו ברוך.
