מנחם נולד בפולין והגיע לארץ כשהיה בן שלוש. בן אחת עשרה התייתם מאמו ובגיל צעיר עזב את הבית והתגייס לפלמ"ח. במסגרת הפלוגה הדתית שהה בבית הספר החקלאי עיינות שם הכיר את מיכל, עימה חלק את חייו.
בשנת 1945 הצטרף הזוג לקבוצת "עלומים", שמאוחר יותר הפכה לקיבוץ סעד.
מעט ידע וניסיון היה בשנים ההן בנוגע לחקלאות בצפון הנגב ומנחם הקים את ענף המטעים. בקיבוץ הצעיר נטעו כרם, זיתים ומטעי נשירים. לא כל הגידולים צלחו, אך עם הזמן השתנו הגידולים, נצבר הניסיון ומנחם רכש שם והפך למוקד עלייה לרגל לדורשי הידע בתחום המטעים.
מנחם היה ממובילי הרפורמות בקיבוץ. היום זה נראה מינורי אבל אז נדרשה מערכת שכנוע מקפת כדי לעבור ל'תקציב כולל', להציב מקררים, להתקין קו טלפון בחדרי החברים ועוד.
לאחר תקופה של ניהול בית האריזה האזורי, עבר מנחם לנהל את אגף הפירות בתנובה ומשם לראשות ארגון מגדלי הפירות.
לאחר מספר קדנציות מחוץ למשק, חזר מנחם לעבודה בקיבוץ במפעל 'סייפן'. מנחם השתלב במפעל בטבעיות ולמרות שמילא תפקיד תפעולי, היה מעורב בכל הנוגע לניהול על היבטיו השונים.
חמישה ילדים, חמישה עשר נכדים וארבעה עשר נינים נולדו למנחם ולמיכל אותם הם לימדו את ערכי האחריות, המסירות, הנתינה בלי חשבון ובית חם ואוהב מהו. במהלך השנים אימצה המשפחה ילדה שגדלה ובגרה כבת משפחה ועוד "מאומצים" מגופים זמניים אתם נשמר הקשר עד היום.
שנים רבות היה מנחם חולה ואולם גם כשכבר לא יכול היה לעבוד הקפיד לשמור על אופטימיות, הומור ומעורבות בנעשה בקיבוץ, במפעל, בענף המטעים ובמשפחה. הפרידה מבנו הבכור איציק שנפטר לפני כשנה גרמה להתדרדרות משמעותית במצב בריאותו.
יהי זכרו ברוך
