נכתב ע"י קיבוץ סעד
בנימין ז"ל נולד בליטא. בגיל שלש עלה עם הוריו ואחותו הגדולה לארץ ישראל. בגיל שש עשרה הצטרף לגרעין הכשרה של בני-עקיבא וכך היה לחבר הוותיק ביותר בסעד - היחיד שנישאר מאותו גרעין.
במלחמת העולם השנייה גוייס לבריגדה והשתתף במאמץ המלחמתי בגבולות איטליה. בהמשך חייו מילא תפקידים שונים בקיבוץ ביניהם ריכוז משק, שנים ארוכות עבד בלול במסירות ובהתמדה. במלחמת ההתשה, שיכלה המשפחה את בנה האהוב אריק. לבנימין ז"ל ואסתר עוד שלושה ילדים: חנני, שלמה ותמי. מתוך דברי ההספד של נכדו ארלה: "לא כל אחד זוכה להקים במו ידיו מפעל חיים כזה כמו הקיבוץ, אולם אתה עשית זאת וזכית לראות את גדילתו והתפתחותו של הקיבוץ ולגדל בו את משפחתך. חיים לא קלים עברת, סבא, שנים של דוחק וצמצום רב. התייתמת מאם בגיל צעיר, אחותך הבכורה נפטרה כמה שנים לאחר מכן והקשה מכל - אבדת בן אהוב במלחמה. אבל תמיד המשכת הלאה, לא נשברת לא ויתרת.
הקמת עם סבתא שכל כך אהבת משפחה. משפחה שבשקט בשקט היית עמוד התווך שלה, מקור החוזק שלה, תמיד דאגת לכולם, תמכת ועזרת בכל הדרוש. תמיד ידענו כולנו שיש על מי לסמוך.
היית עניו וצנוע באופן קיצוני, לעולם לא ביקשת לעצמך דבר כי טובת הכלל קודמת. היית בעל לב חם לבני משפחתך וכל כך נהנית מביקור כל אחד ואחד מהם, לא משנה מי או מתי בא.
בשנים האחרונות אף התברר לי כי אתה ידען גדול במגוון רחב של נושאים ונהניתי לשוחח איתך. הלכת מעמנו ואתה תחסר לכולנו מאוד.
נוח בשלום, סבא יקר שלנו. לעולם לא נשכח את מה שלימדת אותנו ואת מה שביקשת מאתנו ונזכור אותך תמיד באהבה גדולה".
יהי זכרו ברוך.