נכתב ע"י טירת צבי
שרה שנולדה בקרפטורוסיה, סלובקיה, הייתה בין היחידים בקיבוצנו שעברו את השואה ומוראותיה בגירוש מבית, ובמחנות ההשמדה הקשים ביותר.
לנכדתה בכפר עציון סיפרה, בין השאר, כיצד ניצלה: "כשנכנסנו אחותי ואני לתאים, לא יכולנו לעמוד ישר, הרצפה התנדנדה ולא היו מים זורמים. ועד שהבנו מה קורה, הגיעה 'קאפו' אחת וצעקה: 'מהר, צאו מפה!'. כנראה שהיה קלקול בגז... היא לקחה אותנו והכניסה אותנו לבלוק שלה. עד היום אני לא יודעת בדיוק מה קרה. היא הייתה 'מלאך משמים' ניצלנו בנס".
ב–1946 נישאה שרה למאיר בגרמניה. עלתה ארצה ב–1947 בין המעפילים דרך קפריסין. שרה ומאיר, יחד עם הילדים דבורה ומנחם התגוררו בנתניה. במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר" הצטרפו לטירת צבי בשנת 1954. שרה השתלבה מהר מאוד ובמשך שנים הייתה המבשלת הראשית. בנה שלמה – נולד כאן. במשך כשנה היה שלמה התינוק בבית חולים, אך בני המשפחה ראו ימים טובים בקיבוץ. היה להם בית נעים מקיים מצוות, מצטיין בהכנסת אורחים, בית שמקבל את הטוב וגם את הפחות טוב, מתוך אמונה תמימה.
בשנת 1981 חלה מאיר ונפטר. עוד שנים רבות עבדה שרה במחסן הבגדים, תפרה ותיקנה את בגדינו במיומנות רבה. הייתה עקרת בית למופת. בערוב ימיה פקדו אותה סיוטים מתקופת השואה שנוספו לבעיות בריאות. לפני כארבע שנים, בעקבות בקשתה של דבורה, עברה שרה לכפר עציון. דבורה זכתה למלא מצוות כיבוד אם, ושרה זכתה לטיפול מעולה.
שרה זכתה למשפחה גדלה ומתרחבת, ראתה בנים, נכדים ונינים. היא, שהייתה אוד מוצל מגיהינום, הייתה למופת של רצון לשרוד, של תקווה, של אמונה שהעולם יכול להיות גם טוב.
יהי זכרה ברוך.