נכתב ע"י עין צורים
"אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה". שמחה היה אחד מן החבורה.
צעדנו יחד פרקי חיים בעת שלום ובעת מלחמה, בקרבות, במצור ובשבי. ביום הכניעה ללגיון הערבי, יום הקמת המדינה, כאשר כבר לא היה בידינו נשק להגן על עצמנו, והאספסוף הערבי נכנס לעין צורים שבגוש עציון לשדוד ולרמוס, ראית, שמחה, את ספר התורה הגדול שהיה בעין צורים בידיו של ערבי החפץ לקחתו. לא יכולת לשאת את החרפה, ובכוח ותוך סיכון חיים, הוצאת אותו מידיו. הספר הזה הלך אתנו לאורך כל הדרך; קראנו בו בשבי ועד היום נמצא ספר התורה בעין צורים בזכות המעשה שלך.
יחד השתחררנו ממחנה השבויים בראש חודש אדר תש"ט ויחד המשכנו את דרכנו פה בעין צורים בבקעת שפיר.
היית הנהג הראשון שלנו במכונית האוטוקר שרכשנו, והיית בין הנהגים המעולים. בימים גשומים ובוציים, ללא דרך גישה, היית מגיע, עמוס בציוד וממתין בכביש ואנחנו היינו יוצאים עם טרקטור זחל ופלטפורמה להעביר את הציוד למשק.
שמחה ואני נישאנו באותו הערב בעין צורים. זאת הייתה הפעם היחידה בה נערכו שתי חתונות בעין צורים.
שמחה, הקמת משפחה אוהבת, מסורה ודואגת. סימה אשתך היתה פורסת בפנינו את דאגת ליבה על מצב בריאותך ומקווה שהמצב ישתפר (לא זכתה ולא זכינו). כל ימיך היית מקפיד שלא להפסיד את השיעור של הדף היומי - בימי מחלתך כמו בזמנים הטובים שלך.
היום אנו נפרדים ממך. תנוח בשלום על משכבך. זכית לחיות בדור הקמת המדינה, נלחמת למען הקמתה והחלום שלך ושל כולנו היה ונשאר לחיות בשלום עם שכנינו.
"שנות אדם חלומות והמוות פותר", כותב המשורר.
יהי זכרו ברוך
יהודה נוימן
(מתוך ההספד)