נכתב ע"י ניר עציון
אבא, סבא יקר
כל חייך עמלת בתורה ובעבודה, התמסרת למשפחתך ועסקת בעזרה לזולת. חכמתך, זכרונך המופלא, רגישותך וטוב לבך כוונו כולם "ללכת בדרכך".
נולדת בסלובקיה למשפחה בת עשרה ילדים-ומכולם רק אתה ואחיך שרדתם. שניכם למדתם בישיבת שוריין ומשם נלקחתם למחנות. גם שם לא הפסקת לקיים מצוות.
כשהשתחררת עסקת בהבאת יהודים לא"י- במסגרת "הבריחה".
עלית לארץ והיית , יחד עם אמא, ממייסדי ניר עציון-שם ביתך.
אהבת את המשק ,את אנשיו וילדיו. אמרת: אבי חלם להקים בית על הכרמל ואני זכיתי להקים שם יישוב. ואכן בנית את ניר עציון במו ידיך. זכרת מקומו של כל צינור וכל ברז. כאם אוהבת המכירה את המתרחש בלב בנה – כך ידעת את המשק על הגלוי והסמוי שבו.
אהבת ללמוד תורה . עשרות שנים היית חוזר מעבודתך ויושב שעות על הגמרא .– היה זה עינוגך הגדול ואמא התענגה אתך על קול התורה הנשמע בבית
אהבתך הגדולה הייתה משפחתך. אתה ואמא הענקתם לנו הכל, ובמיוחד לימדתם אותנו לראות את הטוב בכל דבר. כולנו ובמיוחד הנכדים והנינים ניצלו כל רגע פנוי להיות אתכם, ולהחזיר לכם אהבה.
טוב לבך הוביל אותך, לעזור לכל אדם, במאור פנים ובצניעות ללא ציפייה לתודה או הערכה.
מוחל על כבודך ואוהב את הבריות היית. והם גמלו לך באהבה ובהערכה. הדבר בלט בעת מחלתך. כולם סייעו לך כמיטב יכולתם. ואתה שמחת בכך. במיוחד רווית נחת מבני המשק שלמדו יום יום להחלמתך. הם הגשימו לנגד עיניך את משימת חייך "להגדיל תורה ולהאדיר".
כל מעשיך היו לשם שמים, כמו שנהגת לאמר "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי".
נמשיך ללכת בדרכך