נכתב ע"י טירת צבי
רבקה הייתה בין שלש האמהות הראשונות שהביאו את התינוקות שלהן למקום המסוכן הזה, לטירת צבי, למרות האיסור והאזהרה מן הסכנות הבריאותיות והביטחוניות. הייתה בין מניחי היסוד לטיפול המשותף. נישאה לנתנאל בכפר יעבץ, שם הכשירו עצמם לקראת הקמת קיבוץ דתי בעמק בית שאן. כעשרים שנה עבדה רבקה כמטפלת ילדי בית ספר ועוד שנים ארוכות הייתה יסוד קבוע ויציב בהגשת האוכל בחדר האוכל. ארבעים וחמש שנים השכימה רבקה לעבודתה, בחמש בבוקר אצלה כבר רתח הקפה והשולחנות היו ערוכים. דורות של עובדי השדה, המשק והמפעל עברו בצאתם לעבודה ללגימת קפה חם ותמיד רבקה הייתה שם ולא חיסרה.
וכשהילדים ואחריהם הנכדים היו אומרים לה: "מספיק עבדת, מספיק השקעת" הייתה עונה: "אני אוהבת לתת שירות טוב לחברים, אני יודעת מה רוב החברים אוהבים לאכול". מקומה הקבוע במערך ההגשה בחדר האוכל היה חלק בלתי נפרד משגרת חיינו.
רבקה התמידה בעבודתה זו עד מעבר לגיל תשעים. רבקה הייתה בין הראשונות בתפילה בבית הכנסת בכל שבת וחג, בין המשתתפים הקבועים בשיעורי פרשת השבוע. התנדבה בהגשת עזרה ראשונה בתורנויות במרפאה, ובסיוע מתמיד לתורמי דם למד"א. תמכה תמיכה מלאה בנתנאל ז"ל שלימד בשעות הפנאי בני-מצווה רבים בדירתם הצנועה, לא התלוננה ולא ביקשה הטבות. יחד עם נתנאל פיתחו תחביבים להנאת הרבים כמו גידול צבים וגינת קקטוסים שמשכו ילדים, חברים ואורחים רבים, אהבה לטייל ברחבי ישראל, סרגה ותפרה המון לכל ילדיה ונכדיה וניניה כולם לבשו מעשה ידיה. רבקה שהגיעה לארץ ישראל בשנת תרצ"ה (1935), יחידה ממשפחתה, זכתה לראות משפחה גדולה ומלוכדת עד ארבעה דורות בנים ובנות שהיו כשתילי זיתים סביב לשולחנה.
יהי זכרה ברוך.
יזרעאלה
(מתוך ההספד)