נכתב ע"י עין הנצי"ב
ויקי, מראשונות קבוצת אמונים. עד הגיעך לנחלת ולעמק בית שאן, הספקת לעבור הרפתקאות שמספיקות לתקופת חיים שלמה.
נולדת באנטוורפן למשפחה בורגנית, לא ציונית נלהבת. גלגולי המלחמה הביאוך להצטרף לחבורה שעברה את הפירנאים מצרפת לספרד ומשם כגרעין אידיאליסטי לארץ ישראל ולקיבוץ דגניה.
הגעת לנחלת יהודה ולקבוצת אמונים שעולה להתיישבות בעין הנצי"ב. את השממה, ואת הביצות הפכו מעשייך, ומעשי חברייך, לישוב פורח ומשגשג, המשלב תורה ועבודה עם מצוות יישוב הארץ.
יחד עם חיים, בן זוגך, בניתם משפחה יפה עם עמוס, אילן, עופר ואשר ועם יעל שהצטרפה כבת למשפחה.
בית מטופח, ארוחות ארבע, גם כשלא היה הרבה מה לאכול, הכנסת אורחים לבבית, נימוסים והליכות, תרבות ואמנות, ציור ושירה, שפות ותרבויות שונות היו חשובים לך.
בתחילת הדרך עבדת היכן שנידרש. אח"כ בבתי הילדים בגילאים שונים, במתפרה ובסריגה.
את הבגדים שסרגת לילדים ולחברים לבשו כולם במשך שנים רבות.
זמן רב עסקת בטיפול במתנדבים הרבים שהיו נוהגים להגיע לקיבוץ, טיפלת בהם במסירות, באהבה ובכישרון, תוך שימוש בשש השפות שידעת לדבר.
זכיתי להכירך יותר מארבעים שנה, תחילה כאורח ואח"כ כבן משפחה, תמיד ברוח טובה ובמין שלווה שאפשרה לך לשמור על מקומך.
לפעמים כינינו אותך בצחוק "המלכה ויקטוריה".
מקומך בגן עדן מובטח בזכות מצוות יישוב א"י שקיימת בגופך לאורך כל חייך, בזכות החסדים שעשית, בזכות מצוות הכנסת אורחים שקיימת כל השנים ובזכות הייסורים והסבל שבאו עלייך בשנים האחרונות, שאותם קבלת בהבנה ובשתיקה.
משפחה גדולה השארת בעין הנצי"ב ובא"י, וכולם מלווים אותך היום. קיבוץ גדול אותו בנית ואשר חבריו נפרדים ממך היום בדרכך האחרונה.
היי שלום אמא, סבתא ודודה ויקי, ותהיי מליצת יושר לכל משפחתך, לחברייך ולידידיך ולכל עם ישראל.
לייזר ריבלין
(מתוך ההספד)